כמו שיש לכבד את המפסיד, בדמוקרטיה חשוב להסיר את הכובע בפני המנצח, וגוש הימין בראשות נתניהו ניצח בבחירות באופן מובהק. ובכל זאת, הממשלה החדשה חייבת להבין שהיא לא פועלת בתוך ריק. מבחינה אסטרטגית וכלכלית, עוצמתה של ישראל נשענת על ארצות הברית.

המצב של יהדות אמריקה מחייב חשבון נפש ושידוד מערכות מצד ישראל

כשישראל הותקפה במלחמת יום הכיפורים, הרכבת האווירית עם הנשק ששלח ניקסון הכריעה את הכף. כשישראל קלטה גלי עלייה אדירים מברית המועצות, ארצות הברית העניקה ערבויות חיוניות. בזכות הגב החסון של המעצמה מספר אחת בעולם, ישראל יכולה לפעול למען ביטחונה בלי להיות מנודה. הוא מעניק לה כוח כלכלי ודיפלומטי יוצא דופן. זו רשת ביטחון למדינת ישראל.

אבל מסוכן לראות את התמיכה של יהדות ארצות הברית כמובנת מאליה: אם הדמוגרפיה הישראלית נעה לכיוון ימני יותר, היהודי האמריקאי המצוי זז לעבר השני. ככל שהיהודי האמריקאי צעיר יותר, הוא נוטה להיות ליברלי יותר. רוב היהודים רפורמים או קונסרבטיבים, במקרה שהם בכלל שייכים לקהילה כלשהי.

רוב גדול של היהודים בארצות הברית תומך במפלגה הדמוקרטית. ראש ממשלה חכם, זהיר ובעל ניסיון - ונתניהו הוא כזה - צריך להלך בזהירות ולשמור על קשרים טובים עם כלל יהדות ארצות הברית ועם שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. מצד שני, גם הארגונים היהודיים חייבים לכבד את בחירת הרוב בישראל.

בסקר שערכנו לפני שנה ב"קרן רודרמן" בקרב הקהילה היהודית באמריקה, בידי קבוצת מלמן, יהודים רבים דיווחו על הידרדרות הקשר המיוחד הזה. כשנשאלו על הסיבות המרכזיות להתרחקות הקהילה היהודית מישראל, הם הזכירו את עליית מפלגות הימין והסיעות החרדיות (32%), היחס לפלסטינים (24%), הקשר החם בין נתניהו וטראמפ (24%) והתרחבות ההתנחלויות (24%). עדיין 84% מגדירים עצמם כפרו־ישראלים.

הישראלים צריכים להבין שיהדות ארצות הברית היא מיעוט. לכן כל פגיעה במיעוטים גורמת ליהודי המצוי לחוש כאילו פוגעים בו עצמו. כשראש סיעה בקואליציה העתידית מדבר על סגירת מצעדי הגאווה, ליהודי בניו יורק נחמץ הלב. מעבר ליציבות הדרושה לישראל אחרי מספר לא סביר של מערכות בחירות, אני מקווה שראש הממשלה יצליח לשלוט בלי לפחד מחבר כנסת קיצוני או שניים ולבחור מדיניות אחראית.

מעבר לאסטרטגיה, עלינו להבין שיש כרגע שני מרכזים גדולים של יהדות, ישראל וארצות הברית, עם מספר יהודים שווה פחות או יותר. על אף המתחים, פיצול בין שני המרכזים האלה הוא אסון לשני הצדדים. כמי שחיה בין רחובות ובוסטון, הפחד הגדול שלי הוא לא אי־הסכמה בין הקהילות הללו, אלא מצב גרוע לא פחות – אדישות. נתניהו אמור להיות טוב ליהודים, זו ההזדמנות שלו להראות את זה. 

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת להידוק הקשר בין ישראל ויהדות ארצות הברית