כישלונם של יאיר לפיד ושל ממשלתו הולך ומתבלט ככל שהזמן חולף. הישענות על הסיעות הערביות הוכח כבלתי אפשרי לחלוטין, ויציאת נציגיהן בכנסת מהמליאה כמחאה על השמעת המנון "התקווה" הלאומי מצביעה על רצונם לבטל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מנסור עבאס אומנם נשאר במליאה, אך גם זה כנראה צעד טקטי כדי להמשיך ליהנות מהתקציבים הרבים שהוקצו לערבים בממשלת לפיד. לא הייתה אף אחת כדמותן של סיעות אלה בתקופת בן־גוריון, שרת ואשכול – אז הערבים קיבלו כעובדה את ניצחון צה"ל במלחמת העצמאות והשלימו איתו.

לפיד באו"ם: "הסכם עם הפלסטינים הוא הדבר הנכון לביטחון ישראל"
"נחזור מהר יותר משאתם חושבים": המסר של לפיד בישיבת הממשלה האחרונה

הכישלון הגדול והעיקרי של לפיד הוא נאומו באו"ם על פתרון שתי המדינות. אולי הוא אינו בורר את הצהרותיו שיש להן השלכות מדיניות, אך הוא בוודאי ידע שבנימין נתניהו הצליח לעמעם לחלוטין את נושא "שתי המדינות", שהוזכר מעט בפוליטיקה הבינלאומית בתקופת נתניהו. הרי יש לנו כבר שתי מדינות ערביות בשטחי ארץ ישראל המקוריים - ממלכת ירדן וממלכת עזה. אין שום צורך במדינה ערבית שלישית על גבו של העם היהודי, כאשר בכל מקרה מיליון וחצי הערבים שבתוך תחומיה יישארו אצלנו. זוהי תוכנית להשמדה בטוחה של מדינת ישראל.

בנוסף לנושא הערבי, לפיד עשה עוד שגיאות רבות לאורך הדרך: הוא הרס את יחסינו עם פולין בהצהרות מיליטנטיות נגדה, לאחר שחלפו 77 שנים מסוף מלחמת העולם השנייה. הוא גם פגע ביחסינו עם רוסיה בכך שגילה סימפטיה כלפי אוקראינה, והתירוץ שלו ודאי יהיה שהוא בצד "המוסרי" כביכול במדיניות החוץ. למעשה הוא נכשל משום שלא ידע להסביר לאוקראינים את מצבנו העדין.

פתגם רומי עתיק אומר שהאלים תומכים בחזקים. לפיד גילה חולשה במדיניות החוץ והפנים שלו, ואני מייחס לחולשתו את ריבוי הפיגועים בתקופת ממשלתו הכושלת שהייתה עשויה טלאי על טלאי. יש להבין אחת ולתמיד שכאשר הערבים מדברים על "שוויון זכויות" הם לא מתכוונים לשוויון אזרחי – שוויון כזה יש לערבים במדינת ישראל – אף שכנגדו לא דורשים מהם שוויון חובות כגון שירות צבאי. דרישתם היא לקבל משילות ממלכתית והכרה במדינה במקום מדינת ישראל – מדינה דו־לאומית. זהו "השוויון" שבעצם אינו שוויון, אלא ביטול מדינת הלאום היהודי. לא שמענו שהערבים בצרפת דורשים שצרפת תהפוך למדינה צרפתית־ערבית.

אנחנו סיימנו את מלחמת השחרור ב־1948, אך הם מבחינתם, לא סיימו אותה עדיין. הם חשים וגם יודעים שלפיד וממשלתו היו חלשים, וניתן היה לנצלם למטרותיהם. בסיטואציה זאת כדאי להיזכר במילים נצחיות שאמר פריקלס, ראש הדמוקרטיה האתונאית במאה החמישית לפני הספירה, על "דורשי השלום" באתונה שרצו להיכנע לספרטה: "יש בינינו אנשים המוכנים לוותר על חירותם, להיכנע לאויב בכל מחיר, ובלבד שיחיו בשלווה. ידידי שלום כאלה עלולים להרוס את מדינתנו. אל תלכו שולל אחרי אזרחים כאלה... דעו שלמדינתנו יצא שם גדול בעולם כולו, משום שמעולם לא נכנעה לפורענויות".

ובסיכום כישלונו של לפיד, כדאי להזכיר איך הוא העז לוותר על טריטוריה ישראלית ימית ונסוג ממנה לטובת לבנון, בלי שום דיון רציני. מה שלא היה עובר במדינות אחרות - אצלנו זכה לכותרות משבחות בתקשורת.