מקובל בעולם ובישראל לחשב את מידת היכולת של משק בית לרכוש דירה בהתאם למספר חודשי משכורת ממוצעת במשק לדירה במחיר ממוצע. בשנים האחרונות מציגים את מצוקת הדיור, בין השאר, בהתאם לעלייה במספר החודשים הנדרש לרכישת דירה.
כאמור, מחירי הדירות בישראל עלו באופן עקבי משנת 2008, דבר שהעלה בהתאם את "מדד המשכורות" אל מעל 100 משכורות. כבר בשנת 2011 דובר על 134 משכורות לדירה, ונכון לשנת 2022 בכדי לרכוש דירה נדרשות מעל 200 משכורות – זאת בהנחה כי רכישת הדירה ממומנת רק מהמשכורות של משק הבית.
המדד הקיים, "מספר חודשי משכורות לרכישת דירה" נותן מגמה כללית, אולם בפועל, הוא אינו מציג את עוצמת הקושי ברכישת דירה בין שכבות אוכלוסייה שונות, כיוון שמשקי בית ברמות הכנסה שונות מחפשות דירה ברמת מחיר שונות. משק בית ברמת הכנסה נמוכה יכול לחפש דירה במחיר של 1.3 מיליון שקלים, ומשק בית שהכנסתו גבוהה יחפש דירה בשלושה מיליון שקלים.
לשניהם יכול לקחת אותו מספר חודשים לרכישת הדירה הרצויה להם (לאחד כוח החזר קטן אבל הדירה זולה ולאחר כוח החזר גבוה אבל הדירה יקרה). כלומר, אין בכלל משמעות למדד הממוצע של מספר חודשים לרכישת דירה.
מדידה נכונה חייבת להוסיף למדד "מספר חודשים" את השינוי ברמת ההכנסה של משקי בית לאורך השנים. מדד "ההתעשרות" הכלכלית – שיעור העלייה בעושר הכלכלי של כלל משקי בבית במדינה. רוב הזוגות הצעירים, כולל דירות במחיר למשתכן או בכל הגרלה אחרת, רוכשים את הדירה כשהם נעזרים בהורים או בבני משפחה אחרים.
בעבר, מאז קום המדינה, כאשר רוכשי הדירות היו מהדור הראשון והדור השני (50 שנה אחורה), היה הגיוני לחשב את רכישת הדירה לפי חודשי שכר. אולם, היום, לאחר כ- 75 שנה, חלק נכבד ממשקי הבית, בני הדור השלישי, צברו הון ורכוש, המאפשר להם לעזור לילדיהם לרכוש דירה.
אם שיעור הנעזרים בכספי ההורים, מגיע לפחות לכ-20 אחוזים משווי הדירה, יש להפחית ממספר החודשים הנדרש לרוכשים הצעירים את "תרומת ההורים". לדגמה, אם דירה במחיר למשתכן עולה בממוצע כ- 1.3 מיליון שקלים, כשהמשכנתא היא 70%, משק הבית צריך להביא כ-400 אלף שקלים. כלומר, ההורים שילמו כ-250 אלף שקלים, שהם שווה ערך לכ- ... חודשי עבודה. וכך בעצם נרכשות הדירות בישראל ולא לפי מספר חודשי עבודה של הרוכשים.
הכותבת היא כלכלנית אורבנית ובעלת קבוצת גיאוקרטוגרפיה