ברביעי בלילה זה קרה. אחרי לא מעט קרבות בוץ, שיחות של שעות על שעות, חלוקת שלל ומשאים ומתנים שעשו קצת חשק לחזור לעוד מערכת בחירות, אמר ראש הממשלה החדש ישן את המילים "עלה בידי". יריית הפתיחה הכל כך אייקונית הזאת הגיעה אחרי ארכה של עשרה ימים מנשיא המדינה, וחוסר ודאות די מהותי עד לרגעים האחרונים שלפני הסיכומים. אם נחזור רגע לציר הזמן, בשבוע הבא הממשלה המתקרמת ככל הנראה תושבע, כשעל הפרק אינספור סערות שהצליחה ליצור עד לרגע הזה ממש, בו אתם קוראים את מילותיי.
בואו נעשה סדר ונמיין רגע את מה שעלה לכותרות. בראש ובראשונה כמובן חוק בן גביר, קרי הסמכויות שעתיד לקבל יו"ר עוצמה יהודית ברגע שימונה באופן רשמי לתפקיד השר לביטחון לאומי. הקש הכבד שעל גב הגמל הוא השליטה על המשטרה, ואיך שזה נראה כרגע – אישור החוק בקריאה ראשונה יוביל גם להעברה בקריאה שלישית. הלאה. אם במשילות עסקינן, בין הליכוד לציונות הדתית סוכם ששר ממפלגתו של סמוטריץ' יחתוך גם הוא פלח ממשרד הביטחון, ויהיה אחראי על קביעת זהות מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המנהל האזרחי. עוד מיני דרמה בגזרה שככל הנראה שככה היא חברותו של שר הבינוי והשיכון המיועד ויו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף בקבינט המדיני־ביטחוני. ספוילר: הוא כנראה יוותר על הכבוד.
ועכשיו, חינוך. חרדה קיומית, יש שיאמרו מוצדקת, מפני התערבות יו"ר נעם בתכניות החיצוניות במערכת החינוך, זאת לאחר סגירת התנאי התמוה הזה מול נתניהו. תגבור לימודי התלמוד בבתי הספר החילוניים לבקשת, או בעצם לדרישת יהדות התורה. חבר הכנסת חיים ביטון מש"ס, שעשוי להיות שר החינוך הבא, ייכנס לתפקידו אחרי סיכומים מול הליכוד בדבר הגדלת תקציבי החינוך החרדי במיליארדי שקלים, וגם המשרד הזה, כמתבקש, צפוי להתחלק מהר כמו פיצה אחרי ימים רבים של התנזרות מפחמימות.
ולמה אני מונה עבורכם את כל החד גדיא הזה? כי יש משהו שהתפספס שם למעלה, בראש החץ הפרלמנטרי של מדינת ישראל, והוא אנחנו. וכדי להימנע מהמילים הגדולות מדי, נרד רגע לפרטים. אחת הבעיות הקשות במדינה מלבד האיומים הביטחוניים הבלתי פוסקים, המצב הכלכלי המשול לילד ההולנדי הזה עם האצבע בסכר, והמחירים שמדברים עליהם בלי סוף, הוא רווחתם של האזרחים הוותיקים.
האנשים המבוגרים הללו, חלקם שרדו את תופת השואה, הקימו ערים, בנו מפעלים, שירתו בצבא עשרות שנים, ספגו השפלות כעולים חדשים, או אפילו התפרנסו בכבוד בתפקידים בכירים ומכניסים. כל זה נגמר. הזקנה קפצה, הילדים עשו רילוקיישן, תחושת חוסר הרלוונטיות השתלטה, סביבתם החברתית הידלדלה, והפנסיה? בעבר זה היה הרבה פחות מקובל. מה שנשאר להם היום היא קצבת זקנה שכולנו יודעים שמספיקה לנו לשבועיים בלחץ, וגם זה אם נקנה רק מה שאנחנו צריכים. זאת אומרת בלי הפוך גדול חזק ואיזה כריכון לדרך.
ומה אנחנו שומעים במערכת הבחירות על האוכלוסייה הזאת שפשוט שמו על מיוט? כלום. כחלק מההסכמים הקואליציוניים, הגיעו הליכוד ועוצמה יהודית להבנה כי האגף לאזרחים ותיקים יעבור למשרד הנגב והגליל כדי שהשנייה תקבל את האחריות עליהם. משרד הנגב והגליל. תקראו את זה שוב. החלטה שיותר משהיא פשוט לא מובנת, היא מסוכנת לכל כך הרבה ישראלים. למען האיזון – גם בזמן ממשלת גוש השינוי לא נעשה הכל למען אלו הנמנים עם הגיל השלישי, אבל לפחות הסמכויות היו איפה שהן צריכות להיות – במשרד לשוויון חברתי, תחת שר מתאים שכל מהותו ועשייתו, בלתי מספקת ככל שתהיה, תוקדש לשיפור חייהם. רציתי להימנע מלומר את המובן מאליו, אבל כן, יש קשישים לא רק בנגב ובגליל, וגם הם נאנקים תחת החיים המאתגרים שלנו. ועדיין, דממת אלחוט.
עוד נושא שבעבר שמעתי יותר ופתאום נדם הוא מצבה של מערכת הבריאות. בתקופה הקשה באמת של מגפת הקורונה, לא מעט רופאים ואנשי מערכת הבריאות הסבירו כמה אנחנו קרובים לקריסה. המתמחים הציתו את אש המחאה, הבהירו לכולנו שאין מצב שהם עושים תורנויות של 26 שעות, ואילצו את הבכירים ביותר להראות שאכפת להם, גם אם למראית עין. בכל הסללום של המו"מ הקואליציוני מה ששמענו הוא שיו"ר ש"ס אריה דרעי מיועד לתפקיד שר הבריאות. תפקיד שימלא בזמן שהוא לא נמצא במשרד הפנים, גם כן כשר. מישהו יודע מה יעלה בגורלם של המתמחים שעדיין ישנים הרבה פחות ממה שהם צריכים? למה כל כך קשה ללמוד כאן רפואה והמדינה מעודדת בעצמה בריחת מוחות מבריקים לחו"ל? איך זה הגיוני שאנשים מתייבשים במיון ועדיין חבריי נאנקים על כל נקודה בפסיכומטרי כדי לרפא את האחים, הילדים וההורים של כולנו? גם כאן התשובה היא לא.
ולקינוח של כל הארוחה הזו, שמותירה בעיקר טעם חמוץ, משהו שקשור להרבה ממה שציינתי כאן אבל מן הצד השני. האלימות. כמה דיברו עליה, כמה אמרו לספור עד עשר ולהימנע מעליית דציבלים, גילוי נאות, גם אני. אפשר כבר להגיד את זה באופן רשמי: מדובר במכת מדינה. מקוריוז של השלכת כיסאות כתר פלסטיק הגענו לקסדות, חרבות ושאר חפצים חדים. זה לא משנה את העובדה שחוץ מכמה מילים של חברי כנסת בהווה ובעתיד כמו אכיפה, הרתעה, ושיטור יתר, אין לי שמץ של מושג במי נעוץ השינוי המיוחל. האם באמת המשרד לביטחון לאומי הוא זה שיגביר את האכיפה? אולי הסיפור הוא בכלל במשרד הביטחון, או שמא הפתרון הוא חקיקה ואז משרד המשפטים ייכנס לקלחת? ומה בנוגע לאלימות בגנים וליותר מדי מטפלות שדואגות לילדים הרכים שלנו בלי שום הסמכה, סוגיה המסופחת באופן אינטואיטיבי למשרד החינוך?
זו הפעם הראשונה בה אני משתמשת במינון מופרז של סימני שאלה, ולא בכדי. נדמה שגם נתניהו לא סגר את כל הקצוות לפני ה"עלה בידי", הרי כל הסיפור הזה היה נחתם כבר כמה ימים לפני. מה שבכל זאת מפתיע, זה איך גם העניינים שלכאורה אושרו והוסכמו הם עשירית ממה שבאמת חיוני לנו כדי לישון בשקט. בלי חרדה למבוגרים החיים סביבנו, לגננת שנראית לנו קצת מוזרה, לרופא שניפול עליו, הלוואי שלא נצטרך, ולשעות השינה המעטות שלו, לימי הסתיו של כולנו בהם נהיה חייבים לסמוך על המדינה בעיניים עצומות. כולי תקווה שזה יקרה. בינתיים: קול ענות חלושה.