האמירה שלישראל אין חוקה היא שטחית ובלתי אחראית

בשנת 1992, לאחר שהצלחנו חבריי ואני להעביר שלושה חוקי יסוד מרכזיים - חוק יסוד: הממשלה, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוזמנתי להשתתף בכנס של לשכת עורכי הדין בירושלים אשר אירחה קבוצה נכבדה של עורכי דין ומשפטנים מחו"ל.

מנחת האירוע, עורכת דין ידועה בירושלים, פתחה את המפגש באומרה כי "לישראל אין חוקה". תיקנתי אותה מניה וביה ואמרתי לה כי לישראל יש חוקה. היא חזרה על עצמה ואמרה "התכוונתי שאין לה חוקה כתובה", תיקנתי אותה שוב ואמרתי לה "ואפילו כתובה". מאז אני קורא ושומע התבטאויות שונות של משפטנים, אישי ציבור, חברי כנסת, ואף עורכי דין המכריזים כי לישראל אין חוקה.

זוהי אמירה שטחית ובלתי אחראית המוציאה לישראל שם רע ללא שום סיבה. לישראל יש חוקה, אומנם לא דומה למה שמקובל בארצות העולם, אבל בהחלט חוקה המעניקה את אשר חוקות מעניקות לאופי המשטר, למבנה המשטר, לחלוקת הסמכויות שבין רשויות המדינה ואף לזכויות היסוד של האדם. אכן, החוקה הישראלית לא באה לידי ביטוי במסמך אחד, היא לא התקבלה ברצף זמנים אחד כמו החוקה האמריקאית בשנת 1787 ואין היא אחידה ברמת השריון שהיא מעניקה לחלקיה השונים של החוקה.

על פי "החלטת הררי", החלטתה של הכנסת הראשונה שאותה יזם ח"כ יזהר הררי, הוחלט כי החוקה הישראלית תיכתב פרקים־פרקים, שייקראו "חוקי יסוד" ויאוגדו בסוף התהליך לכלל חוקת המדינה. וכך אכן נעשה. החוקה הישראלית עוצבה על פני שנים, חוק יסוד אחר חוק יסוד - חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל; חוק יסוד: הכנסת; חוק יסוד: הממשלה; חוק יסוד: משק המדינה; חוק יסוד: הצבא; חוק יסוד: השפיטה ועוד. פרק־פרק כאשר השלמתו של כל פרק נעשתה בתקופת זמן שונה.

44 שנה לא עוצב הפרק המגדיר את זכויות היסוד של היחיד בישראל שהוא פרק חשוב הכלול בכל חוקה ומשפיע ישירות ודרמטית על מבנה הממשל כולו. חלל זה התמלא בשנת 1992, עם העברת חוקי היסוד של זכויות היסוד של היחיד - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

"החלטת הררי" הייתה כמובן תוצאה של אי־יכולתה של הכנסת הראשונה לעצב בתקופת כהונתה חוקה בישראל וכך היא העבירה את התפקיד לכנסות הבאות תוך קביעה כיצד ייקראו החוקים המהווים חלק מחוקת המדינה - חוקי יסוד. החוקה הישראלית אינה מעניקה שריון שווה לכל אחד מחוקי היסוד. הווה אומר, היא אינה קובעת דרישה של רוב מיוחד ברמה שווה לחקיקה או שינוי או ביטול של חוקי היסוד.

בחוק יסוד: הכנסת הוענקה הגנה ספציפית מפני שינוי החוק בתוקף תקנות שעת חירום כאשר השינוי של חלק מסעיפיו יכול להיעשות רק ברוב של 80 חברי כנסת. כמו כן, נקבע כי הכנסת תוכל להאריך את תקופת כהונתה רק ברוב מיוחד של 80 מחבריה. בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, אפשר לשנות את תחום שיפוטה של עיריית ירושלים רק ברוב של 80 מחברי הכנסת. בחוק יסוד: הממשלה נקבע מפורשות כי שינוי הוראותיו, בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, יכול להיעשות ברוב חברי הכנסת. כך גם בחוק יסוד: חופש העיסוק. אלה הן כמובן דוגמאות על מנת להבהיר את חוסר האחידות ברמת השריון שהוענק לחלקיה השונים של החוקה.

אם כן, אין לנו חוקה שעוצבה במסמך אחד, אין לנו חוקה שתכניה עוצבו ברצף זמנים אחד ואין לנו חוקה המעניקה שריון אחיד לכל חלקיה, אבל יש לנו חוקה מסוג אחר. חוקה שאינה דומה בהיבט הוויזואלי לחוקות של מסמך אחד ולא התקבלה במועד אחד. זה לא משנה את העובדה שיש לישראל חוקה כתובה. ואכן, העובדה שאין אחידות ברמת השריון בעייתית.

לאחר שפרשתי מכהונתי בכנסת ישראל, השתוממתי על כך שחבריי שנשארו במערכת הפוליטית לא העבירו את חוק יסוד: החקיקה. כל מה שהיה צריך לעשות הוא להעביר חוק המעניק אחידות לרמת השריון של כל חוקי היסוד וקובע כי חוק יסוד יכול להתקבל, להשתנות או להיות מבוטל רק ברוב מיוחד, כמו 65 או 70 מחברי הכנסת. חוק פשוט כזה היה משלים את החוקה הישראלית.

יש כאלה שהיו רוצים לשנות תכנים ולהוסיף תכנים אבל זה לא משנה, כל מי ששואף להתייחס לנושא זה בעתיד ברצינות הראויה אינו יכול לומר שלישראל אין חוקה. הוא צריך לומר שלישראל יש חוקה מסוג אחר.