זו תקופה מטומטמת של התעסקות בנושא מטומטם, ושל התבטאויות מטומטמות מפי האנשים הכי טובים. הכל מחריד, ולא פחות מחריד הוא שאני בכלל כותב כאן על הרפורמה, שהיא הדבר הכי פחות חשוב שקורה כרגע, במקום לכתוב או לחשוב על הדברים האמיתיים החשובים למדינה, לחופש, לבני האדם.
לקראת ההפגנה בנתב"ג: במשטרה קוראים למפגינים שלא לחסום את צירי התנועה
המון אנשים טובים נסחפו בגל של שנאה ופחד מפני תוצאות הדמוקרטיה. הייתי בחוגים פנימיים של ראשי המחאה, ראיתי שם אנשים נפלאים, שמעתי מפיהם דברים איומים. בין הרעיונות המטומטמים הגיע גם הרעיון להפוך את מגילת העצמאות לחוקה. יופי. בואו ניכנס לאולם בית המשפט העליון שבו מתקיים דיון על פי החוקה החדשה הזו.
הדיון הפעם הוא על כך שרוצים לפנות מביתה באקירוב את גרושתו של איש הייטק שהפסיד את כספו כי הוא העביר אותו לחו"ל במחאה. הדירה רשומה על שמו. "היו נורות אדומות", היא תגיד בטלוויזיה בדמעות, "כשהכרנו דרך הטינדר הוא אמר שהוא גר באקירוב. ואז, כשבאנו אליו לדירה, ראיתי שהוא גר בקומה הראשונה".
נעבור לדיון. עורך הדין של התובעת מבקש את הבית שבו גרה עדיין הגרושה (הם עברו לקומה הכי גבוהה בבניין, ואיחדו את הפנטהאוז עם הדירה שמתחתיו). התובע טוען: "הרשו לי להזכיר לבית המשפט את החוקה, שהיא מגילת העצמאות: 'מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל'.
הרשו לי לצטט מנביאי ישראל, שהם החוקה שלנו לאור הכתוב במגילת העצמאות: 'ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. והשבתתי כל משושה, חגה, חודשה ושבתה, וכל מועדיה', כדברי הושע פרק ג', פסוקים י"ב, י"ג, על פי החוקה". הסנגור אומר: "כבוד בית המשפט, על פי החוקה, שהיא מגילת העצמאות, הבית, שני הבתים בעצם, הפנטהאוז והבית שתחתיו, שייכים לנתבעת, והיא זכאית לגור בהם, למכור אותם או אפילו להרוס אותם כמו שהנביא עמוס אמר: 'כי הנה ה' מצווה והיכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטון בקיעים'. עמוס, פרק ו', פסוק י"א".
השופטים יהפכו למפרשי תנ"ך, לפי פירוש רש"י או פירוש קאסוטו. ולמשפט אחר: מתנחלים הקימו קרוואנים יפים על מדרון במולדת מעבר לקו הירוק לשעבר, ממשלת שמאל שתהיה באותה תקופה (זה יכול לקרות) תבקש לפנות אותם, ובבית המשפט יצטטו אותם מתנחלים את החוקה שהיא מגילת העצמאות: "בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי".
המתנחלים החלוצים יטענו ובצדק שגם הצהרת בלפור, ובמיוחד המנדט מטעם חבר הלאומים, ניתנו לא על גבולות הקו הירוק, אלא על כל ארץ ישראל, ולא עוד אלא גם על שטח עבר הירדן.
ומה תעשו כאשר בדיון בבג"ץ הצד המפסיד ידרוש לערער באו"ם על פי החוקה, כי במגילת העצמאות, שתהיה לחוקה, כתוב בפירוש: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
ברור שבמגילת העצמאות כתבו "על יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות". זה, כמובן, נכתב בטיפשות, כי עצרת האו"ם, ברוב של דיקטטורות, גם יכולה לשנות את ההחלטה. אני לא זוכר שבחוקה של איזו מדינה יש לאו"ם מעמד. בחוקה האמריקאית לא כתוב שיש לאו"ם מעמד. כתוב שם: “אנו העם של ארצות הברית, במטרה ליצור ברית שלמה יותר, לבסס את הצדק, להבטיח שלום מבפנים, לערוב להגנת הציבור, לקדם את רווחת הכלל ולהגן על ברכות החירות, לנו ולצאצאינו אחרינו, מקבעים ומחילים חוקה זאת לארצות הברית של אמריקה".
מישהו יגיד: במגילת העצמאות כתוב שוויון. יפה, אבל המילה שוויון, החשובה כשלעצמה, מופיעה רק פעם אחת בתוך 650 המילים במגילה, ולקראת הסוף, ולא כתוב מה עדיף וחשוב ברמת בניית עם ומולדת. בעייתי בחוקה. טוב, תעצרו את השטויות, תשתלטו על הזעם, תנו לדמוקרטיה להתקדם.