לא ברור אם בין כספי העתק שירדו לטמיון בבנק בעמק הסיליקון היו גם כספי ההייטקיסטים הישראלים שאיימו לאחרונה שיוציאו את כספם מהארץ, אך לא נשמח לאידם ונקווה שלמדו את הלקח לגבי יתרון הפיקוח על הבנקים המקצועי בישראל לעומת זה שבארצות הברית ושלא יזלזלו עוד ביציבות הכלכלית של מדינתם. לפחות בינתיים, וכפי שנמסר, הסטארט־אפים הישראליים מחזירים את כספם בבהילות ארצה.
הנגידה לשעבר מזהירה: אם נגיד בנק ישראל ייפגע, נגיע למצב של טורקיה
"השלכות משמעותיות": נגיד בנק ישראל נגד הרפורמה במערכת המשפט
"כלכלה פוליטית" היא שילוב של גורמים פוליטיים וכלכליים והשפעת הגומלין ביניהם, אך בישראל של היום צריך להקנות למונח משמעות נוספת, דהיינו ניצול נתונים כלכליים, אמיתיים או כוזבים, לקידום מטרות פוליטיות. הרעש המלאכותי על הפגיעה, כביכול, של הרפורמה המשפטית בכלכלה הוא דוגמה לכך.
אפשר להתווכח על הרפורמה, אך איש עוד לא נתן הסבר אינטליגנטי על מהן סכנותיה לכלכלת ישראל (או לנושאים האחרים שהרפורמה כביכול פוגעת בהם). פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, ציין בראיון ל־CNN את נחישות ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' לשמירה על עצמאות בנק ישראל ואמר כי מצבה הכלכלי של ישראל טוב, ו"צריכים לתת קרדיט לממשלה על התקציב שהיא מעבירה, תקציב מרוסן וגם הסכמי שכר ציבוריים מרוסנים, כך שאנו רואים משמעת פיסקלית של הממשלה".
לעצמאות בנק ישראל יש אכן משמעות מיוחדת לנוכח האיום הלטנטי עליה בממשלה הקודמת והתבטאויות בלתי מוסמכות גם בממשלה הנוכחית. דברי הנגיד כללו גם אזהרה מהכאוס הנוכחי, ואילו היו מארגני המחאה אנשים אחראים, הם היו לוקחים אותה לתשומת לבם.
ואומנם, העובדות מדברות בעד עצמן; המשק הישראלי הוא בין החזקים ביותר בעולם, העודף בחשבון השוטף ביחס לתוצר הוא 4.3% - טוב יותר מאשר בגרמניה. לנתונים האלה השפעה מרבית גם על דירוג האשראי של ישראל, ויש לקוות שחברת דירוג האשראי "מודי'ס" תצטרף להערכה החיובית של חברת פיץ', שקבעה שלמשק הישראלי יש ערך מוסף גבוה והוא בעל יכולת עמידה יציבה. כל זה איננו מעניין, כמובן, את אלה שמפרשים את המונח "כלכלה פוליטית" כאמצעי לניגוח הממשלה על ידי השחרת פני הכלכלה הישראלית בעיני העולם — מהלך מסוכן ובלתי אחראי במיוחד לנוכח האיומים האפשריים הרבים על כלכלת העולם, שהמשק הישראלי הוא חלק ממנה.
במיוחד מקוממת הביקורת המושמעת מארצות הברית, שכן הסעיף העיקרי ברפורמה, בחירות השופטים, הוא העתק כמעט מדויק מהשיטה האמריקאית. זה מצטרף למהלכים מסוכנים ובלתי אחראיים אחרים בתחום הביטחון ויחסי החוץ, שיש להם השלכה ישירה לא רק על ביטחון המדינה אלא גם על כלכלתה; ישראל תמיד קבעה שביטחונה מבוסס על יכולתה להגן על עצמה בעצמה, אך תופעת הסרבנות בשורות המילואים מעמידה בסימן שאלה את עמידות העיקרון הנ"ל ועלולה להשפיע בצורה שלילית על הרצון להשקיע ולפעול בישראל.
נגיד בנק ישראל גם עמד בראיונו על החשיבות שבקיום המוסדות השונים של המדינה, ועל כך אכן ניטש הוויכוח הנוכחי. מציעי הרפורמה סבורים שאי־ההקפדה על הפרדת הרשויות והליקויים בשיטה לבחירת שופטי בית המשפט העליון מסכנים את יציבותם ותפקידם של המוסדות האלה, ועובדה שאנשי כלכלה ומשק רבים, כמו מאות רואי החשבון שחתמו על מכתב בזכות הרפורמה המוצעת, אינם סבורים שהיא מסכנת את כלכלת ישראל, אלא דווקא מחזקת אותה. אגב, אחת מתוצאות הלוואי השליליות של הרפורמה המשפטית של כבוד השופט אהרן ברק ונושא הסבירות שבה - הייתה ביטול מעשי של ישראל כמקום לדיונים משפטיים בינלאומיים בנושאים כלכליים ואחרים.
מאמרי משתדל להיצמד בעיקר להיבטים הכלכליים ולא לעסוק בעניינים שאין להם אומנם קשר ישיר לרפורמה ולפולמוס עליה, אך עלולים להעמיד בסכנה את אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ויהיה עלינו לטפל בהם בתבונה ובאורך רוח. אחד מהם הוא הסירוב של חלקים באוכלוסייה לקבל את מרות הממשלה, וגם לשם כך יש לרפא את השסע הנוכחי. מתווה הנשיא הרצוג ניסה לעשות זאת, אך הוא לקה בהתייחסות לא מאוזנת דיה.
אחד הפגמים הקשים הנוספים בו הוא שלמרות שקרא לעצירה זמנית של החקיקה, לא קרא לעצירת ההפגנות האלימות ברחובות ובכבישי הארץ. חבל גם שהתרחק מרעיונות הפשרה ההגיוניים שהעלה הצוות של דניאל פרידמן, פרופ' יובל אלבשן, אלוף (במיל') גיורא איילנד ואיש העסקים גיורא ירון. עם זאת, אי אפשר שלא להפנים את דבריו הכנים והחמורים של יצחק הרצוג על גורלה ועתידה של המדינה אם לא תושג הבנה.
"וול סטריט ג'ורנל", החשוב שבעיתונים האמריקאיים ובפרט בכלכלה, כתב שמה שדרוש הוא ניצחון חלקי, כלומר "רוב סעיפי הרפורמה הגיוניים מאוד, שכן הממשלה צריכה להיות מסוגלת להגן על עמדותיה בבית המשפט, מידת הסבירות היא בלתי סבירה כשלעצמה" וכו', אבל "על הממשלה יהיה למתן את הצעת הרפורמה כדי למזער את הסיכון ללכידות העם ולהעביר רפורמה עמידה".
ראש הממשלה נתניהו, המבוגר האחראי בפוליטיקה העכשווית, כבר הודיע שיהיה מוכן לכך לרבות נושא בחירת השופטים, אך ראשי האופוזיציה, אף שחלק מהם הודיעו שיקבלו לכאורה את מתווה הנשיא, בפועל ממשיכים להביע סירוב להידברות אמיתית. אחת הבעיות מבחינה זאת היא שראשי האופוזיציה בכנסת, לפיד וגנץ, אינם מייצגים באמת את מארגני ההפגנות ברחובות, שעמם נמנים ארגונים חתרניים וגורמים אנרכיסטיים ובולשביקיים (לא במקרה אחד מסמליהם הוא האגרוף הקומוניסטי). כתוצאה מכך הם גם אינם יכולים, לו רצו, להחליט על הפסקת אש זמנית. אך בכל זאת, אולי יש במתווה של הנשיא קצה חוט של פתרון, ואין לוותר על כך.