מדינת ישראל עומדת על ספה של מלחמה אזורית קונבנציונלית שכמותה לא חוותה מאז מלחמת השחרור בהיווסדה של המדינה. זו מלחמה שצה"ל והעורף לא הוכנו אליה. המכה תהיה אנושה. האמירה שהצבא היום בכשירות, והסרבנות היא זו שתגרום להידרדרותו ולאי־מוכנותו למלחמה, היא אמירה שמנותקת מהמציאות.
האמת שעליה אני מדבר כבר שנים רבות היא שצה"ל ב־20 השנים האחרונות, תחת פיקודם של חמישה רמטכ"לים, הידרדר מתחת לקו האדום ואינו מוכן למלחמה רב זירתית. הצבא נמצא היום בשבר כפי שלא היה מעולם. מצבו החמור של צה"ל וחוסר כשירותו לא התחילו עם הקמת הממשלה בראשות הליכוד לפני שלושה חודשים.
יחד עם זאת, הסרבנות של אנשי המילואים שבאה לביטוי עם הקמתה של ממשלת הליכוד רק הוסיפה שמן למדורה ומפוררת את השאריות של הלכידות, הערבות ההדדית, הרעות ואחוות הלוחמים, המוטיבציה ורוח הלחימה, ופוגעת קשות ביכולת לשקם את הצבא. אני תקווה שלאחר שסוכם להשהות את החקיקה, הסרבנות תעבור מהעולם.
פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט הדליקו תבערה גדולה משום שמדובר באדם עם ניסיון פיקודי קרבי עשיר, שתרומתו לצה"ל לא תסולא בפז. גלנט היה שר ביטחון מצוין שקיבל אמון מלא מהרמטכ"ל ומאלופי המטכ"ל. גלנט מבין היטב את הבעיות הקשות שעמן מתמודד צה"ל והתכוון להיכנס לעובי הקורה ולהעלות את הצבא על דרך המלך, יחד עם מנכ"ל משרד הביטחון האלוף אייל זמיר והרמטכ"ל הרצי הלוי. פיטוריו של גלנט יגרמו לנזק רב בשיקומו של הצבא.
אינני רואה מועמד בליכוד שיכול להיכנס לנעליו, מצבו הרעוע של הצבא לא יוכל להמתין עד ששר הביטחון החדש ילמד מה זה צבא ללא שום יכולת השפעה מינימלית בטווח הנראה לעין, בעוד שהדחיפות של שר הביטחון להתמודד עם אי־מוכנותו של הצבא למלחמה היא בסדר עדיפות לאומי ומיידי.
בימים אלה, במקום להכין את עצמנו למלחמה האזורית שמאיימת על עצם קיומנו, אנחנו נלחמים איש ברעהו ולא קוראים את המפה על האסון הקרב ובא. ביום הדין יעמוד עם ישראל עירום ועריה ללא שום הגנה, מול טבעת חנק של 250 אלף טילים, רקטות וכטב"מים ועוד עשרות אלפי לוחמים, שאיראן וגרורותיה הכשירו
ב־20 השנים האחרונות סביב גבולותיה של ישראל. אנחנו מהמרים על חיינו, חיי ילדינו, נכדינו, חברינו ועל חיי עם ישראל כולו ומתנגחים זה בזה, כל גוש עם צדקת דרכו. אני ממתין לראות אם הפוליטיקאים יתעלו על עצמם, ובדיונים של הצוותים בבית הנשיא תעמוד לנגד עיניהם טובתם של המדינה ואזרחיה ולא אינטרסים צרים אישיים ומפלגתיים. עליהם להבין שאויבינו מחכים לשעת הכושר להתקיפנו ולהשמידנו. חייבים למצות את השיח עד תום ולהגיע להסכמה רחבה. זה רגע היסטורי בחייה של האומה, לשבט או לחסד.
הכותב שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיוס וכמפקד המכללות הצבאיות. כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים