"המשחק הגדול" היה בזמנו הכינוי ליריבות בין בריטניה ורוסיה באפגניסטן, ועכשיו זו היריבות בין אמריקה וסין במזרח התיכון. היוזמה הסינית לנרמול היחסים בין טהרן וריאד תפסה את ישראל בשעה שתשומת הלב הציבורית והפוליטית הייתה מופנית לעניינים אחרים — הוויכוח על הרפורמה המשפטית ועליית המדרגה בעימות עם הפלסטינים — ואת אמריקה בשורת משברים כלכליים וחברתיים ובמבוך של חוסר עקביות והיעדר אסטרטגיית־על במדיניות החוץ, כולל במזרח התיכון, בנוסף למעורבותה במלחמה באוקראינה.
התפתחות דרמטית: איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים בין המדינות
יהיו התוצאות המעשיות אשר יהיו עבור סעודיה, טהרן, ישראל והמדינות האחרות באזורנו, נראה שסין היא המרוויחה הגדולה, הן בהקשר למאבק הגלובלי בינה לבין ארצות הברית והן מבחינת האינטרסים הישירים שלה באזורנו שכוללים אספקת נפט סדירה ומניעת שיבושים של מלחמות מקומיות ומעשי טרור, וכן כחלק מחשיבות האזור בפרויקט "החגורה והדרך" שלה והשליטה בדרכי התחבורה הימית. סין גם רואה בחדירתה הגוברת לחלק זה של העולם קונטרה להעברת הציר האסטרטגי האמריקאי למזרח אסיה, אזור שבייג'ינג מתייחסת אליו כאל חצרה הקדמית והאחורית גם יחד.
מבחינת איראן, נרמול היחסים עם סעודיה ואולי גם עם גורמים אחרים בעולם הערבי הוא פתח לחיזוק מעמדה הגיאו־פוליטי, בלי שתיאלץ לחדול מיעדיה הגרעיניים וההגמוניים במזרח התיכון, אף שאין מדובר בשיפור מלא מבחינה בינלאומית או בשיפור בעיותיה מבית. מטרה איראנית נוספת היא לנסות ולהגביל את השפעתה הגוברת של ישראל באזור מאז הסכמי אברהם, וזה מהווה אתגר עבור הדיפלומטיה הישראלית והאמריקאית כאחד.
את ארצות הברית תפסה ההתפתחות האחרונה באזורנו, כאמור, בלתי מוכנה, והשלכותיה האפשריות שוב הבליטו את הבעייתיות, ולעתים הסתירות, בהבנתה את המציאות במזרח התיכון. ליקויי ההבנה האלה נובעים גם מהתפיסות השונות שרווחות באמריקה סביב תפקידה כשוטרת העולם ושליחותה, בעיני עצמה, להנחיל לעולם ערכים דמוקרטיים וליברליים, מטרה שאיננה תואמת בדיוק את אופיין ומהותן של המדינות הערביות והאסלאמיות.
העובדה שההתייחסות התקשורתית האמריקאית להסכם בין איראן וסעודיה עברה מהר יחסית לעמודים הפנימיים של העיתונים ונעלמה כמעט לחלוטין משידורי החדשות - נובעת גם היא מדו־הערכיות וחוסר העקביות בגישה האמריקאית למזרח התיכון. אלו התבטאו לדוגמה בכוונת הנשיא אובמה להשתית את היציבות באזורנו על חלוקה הגמונית בין סעודיה ואיראן, וניסיונו לקדם מטרה זו באמצעות הסכם גרעין עם טהרן — בלי להתחשב באינטרסים של השחקנים האחרים באזור.
ממשל טראמפ, לעומת זאת, נקט קו חד־ערכי יותר: מאחר שגם הוא סבר שעל אמריקה להסיט את המאמץ האסטרטגי הישיר שלה למזרח הרחוק, הוא פעל לחיזוק הברית עם סעודיה וישראל, ביטל את הסכם הגרעין עם איראן והחמיר את משטר הסנקציות נגדה, וגיבה את ממשלת נתניהו בקידום האינטרסים הגיאופוליטיים של ישראל.
אילו ממשל ביידן ניסה לאמץ בעת ובעונה אחת שני מסלולים מקבילים: לחזור להסכם הגרעין, ויחד עם זאת לחזק את הנוכחות הביטחונית של ארצות הברית באזור למרות העברת הדגש האסטרטגי העיקרי למזרח הרחוק — תוך חיזוק ותמיכה בבעלות בריתה המסורתיות מול האיום האיראני. התרגיל הצבאי המשותף הגדול עם ישראל לפני חודשיים ביטא זאת. עם זאת, צינון היחסים בין וושינגטון לריאד פגע במגמה הזאת ואפשר לבייג'ינג למשוך את השטיח מתחת לרגליה של ארצות הברית.
ומהן ההשלכות של כל זה על ישראל? סין, שלא כמו רוסיה הסובייטית בזמנו, איננה אויבתה. אדרבה, יש לה אינטרסים כלכליים ואחרים בפיתוח הקשרים עמה — וזה גם אינטרס ישראלי. ברור שכל הפגה בלחץ הכלכלי והדיפלומטי על איראן איננה "טובה ליהודים", והדבר גם ממחיש מדוע המצב הפנימי הנוכחי בישראל עלול לפגוע בקידום ובמיצוי הדיפלומטיה הישראלית. יחד עם זאת, המצב החדש בין סעודיה ואיראן איננו סותם את הגולל על סיכויי הקשרים בין ירושלים וריאד.
לראיה, בה בעת שבבייג'ינג התקיימו המגעים בין איראן וסעודיה, זו האחרונה דאגה להדליף ל"וול סטריט ג'ורנל" שהיא פתוחה, בתנאים מסוימים, לקדם נרמול יחסים עם ישראל. החששות הבסיסיים של סעודיה ממגמותיה של איראן לא התפוגגו וקשרים ביטחוניים עם ישראל, גם אם בינתיים סמויים, הם חלק מהמודעות שלה לכך.
סעודיה בראשות יורש העצר מוחמד בן סלמן מעוניינת להרחיב ככל שניתן את מעגל קשריה הבינלאומיים כדי שיכללו בנוסף לארצות הברית, מדינות המפרץ, העולם הערבי, ועכשיו סין — גם את ישראל. היא גם חותרת להפוך עד 2030 לכלכלה מתקדמת מודרנית שאיננה תלויה בנפט, וכן למרכז תרבות ותיירות, וגם מבחינה זאת לכושר הצבאי והטכנולוגי של ישראל יש חשיבות בעיניה.
כפי שסבורים מומחים שונים, מגמתה של סעודיה היא ליצור איזונים בינלאומיים שונים שגם הקשרים עם ישראל הם חלק מהם. זאת ועוד, למרות צינון היחסים עם אמריקה, סעודיה איננה מוכנה או מסוגלת לוותר על חומת המגן האמריקאית ובעיניה לישראל, בעלת בריתה של אמריקה, יש תפקיד בלהבטיח זאת. זה תואם גם את האינטרס של וושינגטון, וכפי שכתב לאחרונה השגריר האמריקאי לשעבר בישראל מרטין אינדיק: ארצות הברית רואה בישראל גורם חשוב בהבטחת היציבות באזור.
מסיבה זאת, ובגלל האיום האיראני, שגם ארצות הברית איננה מקילה בו ראש, פגישה קרובה בין קודקודי ארצות הברית וישראל לתיאום עמדות ומהלכים היא אינטרס משותף, ויש לעשות כל מאמץ שהוויכוחים הפנימיים בישראל לא יפגעו בו. החלטת ראש הממשלה נתניהו לעכב את הרפורמה כדי להגיע להתקדמות מוסכמת, למרבה הצער, לא נענתה בינתיים בצורה אחראית והולמת. לתקן זאת זה עכשיו צו השעה של מנהיגים כגדי איזנקוט ובני גנץ.