בשבועות האחרונים דובר על הפגיעה הצפויה למשק כתוצאה מהרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה. בין היתר, הועלה חשש מבריחה של השקעות בינלאומיות, מעזיבה של חברות בינלאומיות ויזמים לצד מהלכים רגולטוריים העלולים לפגוע פגיעה אנושה במשק היצרני בישראל. אך זו, לדעתנו, רק חלק מהתמונה. נכון להתייחס גם לשלבים הבאים, אשר ודאי יגיעו, מצד שותפות הסחר של מדינת ישראל, ובראשן האיחוד האירופי.
נבלם תחת מחאה: נתניהו יודע שאם לא עצירת הרפורמה, הכל היה קורס | אנה ברסקי
השוק האירופי המשותף אחראי לשליש מהיבוא והיצוא בישראל, והוא שותף הסחר החשוב ביותר של המשק הישראלי. כוחו של האיחוד האירופי הוא בעוצמתו הכלכלית ובמבנה הרגולטורי הייחודי שלו, המאפשר הסרת חסמים, מכסים והיטלים למדינות האיחוד. אולם לפעילות עם מוסדות האיחוד האירופי יש מחיר בדמות הדרישה לעמידה בסטנדרטים מוקפדים, שחלקם נובע גם מתפיסת העולם הדמוקרטית והליברלית של מרבית החברות באיחוד (להוציא אולי פולין והונגריה).
בעשורים האחרונים ידעה מדינת ישראל ללכת בין הטיפות, תוך שהיא נהנית מההגנה של מדינות אנטי־ליברליות באיחוד. בכל הנוגע למדיניות החוץ של האיחוד, המחייבת הסכמה של כלל המדינות החברות, ידעה ישראל לתמרן בהצלחה, אבל לא לעולם חוסן. להערכתנו, השינויים המשטריים שמקדמת הממשלה עלולים לפגוע ביכולתה של מדינת ישראל ליהנות ממעמד מיוחד, בייחוד בסוגיות ליבה שמקדמים מוסדות האיחוד כמו בנושא ההגנה על הפרטיות.
תקנות הגנת הפרטיות באירופה מגבשות את הסטנדרט לשמירה ולהגנה על פרטיותם של תושבי מדינות האיחוד האירופי. תקנות אלו דורשות, למשל, שכל תושב האיחוד יסכים לשימוש במידע שלו. לדאטה חשיבות אדירה בפיתוחים טכנולוגיים, למשל מערכות בינה מלאכותית, שהן התשתית לרבות מהחברות הטכנולוגיות בישראל.
תקנות הגנת הפרטיות באירופה מאפשרות לחברות מחוץ לאיחוד האירופי לעשות שימוש בדאטה, אך ורק אם המדינות שבהן הן פועלות עומדות בערכים של האיחוד האירופי כמו הגנה על זכויות אדם, דמוקרטיה, שמירה על שלטון החוק ומערכת משפט עצמאית. ישנו מספר מצומצם של מדינות שנהנות כיום מתו איכות רשמי של האיחוד, המאפשר העברת דאטה באופן מקל. המדינות הללו נחשבות בידי האיחוד האירופי כמדינות בטוחות לאזרחי האיחוד. ישראל היא אחת ממדינות אלו, ומכוח כך מתאפשר לחברות טכנולוגיות בישראל להעביר או לקבל דאטה שמקורו באיחוד האירופי ללא מגבלות משמעותיות.
בכל הנוגע לשמירה על הפרטיות, האיחוד האירופי לא מתפשר. כך למשל מקס שרמס, אזרח אוסטרי, שטען כי המידע האישי שלו בשרתי חברת פייסבוק באירלנד הועבר באופן לא חוקי לשרתים האמריקאיים. בית המשפט האירופי קיבל את טענותיו והביא לביטול הסכמי העברת נתונים בין האיחוד האירופי לארצות הברית. לא בכדי ארצות הברית והאיחוד פועלים לגיבוש הסכם העברת נתונים חדש, לצד נכונות של הקונגרס בארצות הברית לקדם חקיקה פדרלית שתותאם לזו האירופית.
הקולות שנשמעים לאחרונה באיחוד עלולים להוביל לביטול המעמד המאפשר העברת דאטה מאירופה, ובכך להקשיח את התנאים כלפי חברות סטארט־אפ ישראליות. אם האיחוד האירופי יחשוש כי לא אפשרי להבטיח הגנה על זכויות אדם בישראל, צינור החמצן של העברת מידע ונתונים לאירופה ומאירופה ייחסם. זו דוגמה לפוטנציאל ההרסני של המהפכה המשפטית.
ד"ר ריינפלד הוא חוקר־עמית ומרצה באוניברסיטת בן־גוריון; ד"ר גאון הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן