בני גנץ הוא התופעה הפוליטית המעניינת ביותר בפוליטיקה הישראלית כיום, משהו ברמטכ"ל לשעבר מדבר אל ליבו של הבוחר, עוד בשנת 2019 שרק הקים את מפלגתו "חוסן לישראל" ולפני שהציג את משנתו הסדורה, זכתה מפלגתו בסקרים ל-21 מנדטים, אין איך לייפות את זה, עם ישראל אוהב לאהוב את יפי הבלורית והתואר. במציאות הפוליטית בה לרבים אין בית פוליטי קבוע ובחירתם בקלפי נודדת בין מפלגות בהתאם לאקלים הפוליטי הקיים, בני גנץ למד ללכד את הקולות הצפים ולגרוף את ההון הפוליטי לטובתו.
עוד בממשלה הפריטטית, שעוד היה טירון פוליטי, הצליח לבסס את מעמדו בממשלה, ולהקים ממשלה בה לו יש כמעט מחצית מהמנדטים של הליכוד אבל חלוקה שווה של הכוח. לכאורה מעשה שהעלה את חמתם של הבוחרים ש"הענישו" אותו על ישיבתו לצד נתניהו והרחיקו אותו מרשות הממשלה בבחירות לאחר מכן, אך עדיין השאירו אותו מספיק חזק כדי לכהן כשר הביטחון, ואם למדנו משהו מפרשת גלנט האחרונה, הוא שייתכן שדווקא מי שאמון על הביטחון חזק ממי שהעם נתן לו את המנדט.
צריך לומר בכנות כי הרמטכ"ל לשעבר, עם הנטייה לבלבול והטון הממלכתי, לא הכי דמוקרטי בדפוס פעולותיו. פנייתו ליו"ר הכנסת אוחנה, בימי המחאה התוססים, לסגור את מליאת הכנסת ולסור לבית הנשיא להידברות, יכולה להישמע הגיונית למי שניהל מערכת היררכית המושתת על פקודות והרבה מידע סודי כמו גנץ, אבל בדמוקרטיה הליך חקיקת חוקים צריך להיעשות בשקיפות ולא במחשכים. לא קשה לדמיין מה היה קורה לו חבר כנסת אחר היה קורא לסגור את בית הנבחרים, או לחילופין מה היינו חושבים לו היינו שומעים על אירוע דומה בדמוקרטיה פרלמנטרית אחרת מעבר לים.
גם מסיבת העיתונאים שערך השבוע נגד הניסיון של גלנט לפתור את משבר גיוס החרדים, הייתה תמוהה מאוד. נראה שגנץ מנסה לייחס לו עוד ועוד כוח שלא קיים בשיטת המשטר שלנו, הוא לא בנוי להסתובב בכנסת ולרוץ בין הועדות לכן הוא מייצר לעצמו מעמד חדש, מעין יו"ר אופוזיציה חליפי וממלכתי, מעצם היותו חביב הקהל.
אבל אל תטעו, גנץ נמצא במלכוד, מצד אחד הוא הצליח לייצר מונופול על הממלכתיות ונתפס בציבור כמבוגר האחראי בזירה הפוליטית, ולכן הנסיקה המפליאה בסקרים, הן בהתאמה לראשות הממשלה והן במספר המנדטים. מאידך, האיש שהצהיר שהוא מגיע לפוליטיקה לעשור, מתחיל להבין ששעון החול הולך ואוזל והסיכוי שלו להגיע לכיסא רשות הממשלה זה עכשיו, לפני שתקום עוד מפלגה עם פליטי מערכת ביטחון אחרים, גם הם עם בלורית נאה לא פחות, כגון עמי אשד או אביב כוכבי.
לכן, הרמטכ"ל לשעבר צריך להכריע אם ישראל באמת לפני הכול, והוא נכנס לממשלה וסופג את מטח הטילים שהתקשורת תירה לכיוונו (מטאפורית כמובן), או שהוא מתמקד בהגדלת ההון הפוליטי בתקווה שהממשלה תיפול מהר והוא יהיה זה שיזכה להרכיב את הממשלה הבאה.