חלק מהקולות הבולטים ביותר נגד חופש הביטוי בישראל בא דווקא מעיתונאים, ובעיקר בשמאל. הם בעד החופש להביע דעה אחת בלבד, וחורה להם כשיש כלי תקשורת שלא מתיישר איתה. כך סגרו את רדיו ערוץ 7, כך נאבקו לסגירת "ישראל היום" ותקפו את אתר מידה, ועכשיו הם סבורים שצריך לסגור את רדיו גלי ישראל וערוץ 14. אם לא בחקיקה, אז כהצעתו של רביב דרוקר לאחרונה – באמצעות תביעות דיבה.

התירוץ האופנתי למאבק בחופש הביטוי הוא המלחמה נגד "פייק ניוז". אפילו בתור תירוץ זה אמור לצרום לכל אדם שוחר חופש. הרי חופש הביטוי כולל את החופש לטעות, ואפילו את החופש לפרסם דבר שקר - כיוון שהשקר של אתמול, והטעות של אתמול, עלולים להתברר כאמת של מחר. שאלו את גלילאו גליליי, שהפיץ בשעתו דברים שהכנסייה הקתולית ידעה בוודאות שהם "פייק ניוז".

כמובן שיש מגבלות מסוימות. "אפילו ההגנות הנוקשות ביותר על חופש הביטוי לא יגנו על זכותו של אדם לצעוק דבר שקר על אש בתיאטרון ולגרום בכך לפניקה", כתב השופט האמריקאי אוליבר וונדל הולמס ג'וניור. אבל אם שקר אינו גורם לסכנה או לנזק מובהק אחר, הוא צריך להיות מוגן תחת חופש הביטוי. כנגד השקר צריך להציב את האמת, לא את הצנזורה. מה שבעל השקר יאבד הוא אמון הקהל.

אבל למה לעסוק בתיאוריה כשיש לנו דוגמה מובהקת מול העיניים? שלא כמו דרוקר, אני בעד להגן על זכותו של הערוץ שלו – ערוץ 13 -  למכור לנו לוקשים בתחפושת של "חדשות". ואני שמח לגלות שדעת הקהל פועלת על הפייקים האלה כראוי להם, והרייטינג צונח.

לכן כשדרוקר – שהוא אחת הסיבות המרכזיות לשקיעת האמון בערוץ – קורא להכריז מלחמה משפטית על ערוץ 14 בשם האמת, האירוניה מתאבדת פעמיים. שיא עולמי מובהק בתחום ההתאבדות.

אבל דרוקר לא הסתפק בניסיון להזמין תביעות דיבה נגד ערוץ 14, הייתה לו גם דוגמה: התביעה של יצרנית מכשירי ההצבעה הממוכנת, דומיניון, נגד "פוקס ניוז" על הטענה שהמכשירים שימשו לגניבת הבחירות לנשיאות ארה"ב. דומיניון גרפו מפוקס 787 מיליון דולר.

לדרוקר הייתה הצעה נוספת לדומיניון: לתבוע גם אותי על הפצת תיאוריית הקונספירציה של פוקס. הוא אשכרה הזכיר אותי בשם והציע להם בשידור להגיש נגדי תביעה. מיד אחזור ל"חלקי" בפרשת דומיניון. יש בו עניין, אבל הוא לא כל הסיפור.

קצת רקע. דרוקר חסם אותי בטוויטר לפני זמן רב. לא היה בינינו אז כל ריב אישי, למיטב ידיעתי. גם אני חוסם רבים, ואין לי אליו טענות על כך, אם כי במקרה הזה, אני רואה במעשה פחדנות. דרוקר הוא גיבור בעיקר בסולו, או כשסכין החיתוך של העורך נמצא בידו. בוויכוח אמיתי עם בר פלוגתא שאינו ינוקא, הוא הרבה פחות אמיץ. ויש לכך סיבה. הוא מאוד חשוף לטענות על אתיקה מפוקפקת, על פייק ניוז, ועל דרכי התמודדות, שאומר בעדינות שהן לא היו זוכות לדירוג גבוה בתחום ההגינות.

אני קונספירטור?

נזכיר. דרוקר הוא לא בדיוק עיתונאי. מדויק יותר לומר שהוא פעיל פוליטי במדיום עיתונאי. לאחרונה הבהירה העיתונאית אילה חסון למה במשך שנים סירבה לעבוד איתו בערוץ 13, למרות הפצרותיו. "הוא האחרון שיכול לדבר על עיתונות פייק", אמרה חסון. "לאורך השנים שעבדתי בערוץ ראיתי מקרוב איך דרוקר פועל כשחקן פוליטי ולא כעיתונאי", אמרה.

קריאתו האחרונה להשתקת ערוץ 14, ובאופן ספציפי הפנטזיה המשודרת שלו להביא עליי חורבן כלכלי – בשם טיהור השיח משקרים כמובן – ודאי לא הפתיעו את אלו שמכירים את האיש. מעטים פועלים באופן אקטיבי כל כך כמו דרוקר כדי לסתום את הפה ליריבים.
חלק משיטות הוויכוח שלו אינן קשורות לעיתונאות, או בעצם אפילו לוויכוח. פוליטיקאים שאינם אהודים עליו יכולים למצוא את עצמם כנושאים לתחקיר. אומר זאת כך, יונית: לעניות דעתי לא כל התחקירים של דרוקר ענייניים באותה מידה. לדידו, לעיתונאים שלא מסכימים איתו צריך לסגור את מקום העבודה, או שאפשר לתבוע אותם דיבה בתואנות קלושות. באין דרך אחרת, אפשר לפחות לעשות להם דה־לגיטימציה, ומה יותר קליט וזמין מלומר עליהם "קונספירטורים" ועל סיפוריהם "פייק ניוז"?

אישית, אני רגיל לניסיון לבטל אותי בטענות על "קונספירציה". אני לא אומר שאיני טועה לעולם. אבל ברוב המקרים שבהם אמרו עליי קונספירטור, התברר אחר כך שצדקתי. הבונוס המשעשע הוא שמשמיציי בדרך כלל אינם מתמצאים מספיק כדי לדעת אם צדקתי או לא, ולא פעם ממשיכים לקרוא קונספירציה למה שהוכח כנכון.

אז דומיניון. ובכן, עשיתי חיפוש בפיד שלי בטוויטר כדי לבדוק מה כתבתי בשעתו בנושא. מצאתי שלושה ציוצים. בשניים אני מפנה לסרט תחקיר שעשה ה"ניו יורק טיימס" הרבה לפני הבחירות, על בעיית האמינות של המכונות של דומיניון. בשלישי ביקשתי לחכות עם ההכרזה על התיאוריה כקונספירציה עד שיתברר מה יש במסמכים שהציגה סידני פאוול, מעורכות הדין של דונלד טראמפ.

בקיצור, כש"הטיימס" יחזרו בהם, אפרסם תיקון. ובינתיים אני ממליץ לדרוקר לבקש מדומיניון לתבוע את הטיימס אם הם רוצים בסוף לשים את ידם על הקונספירטור המסוכן מתל אביב.

כשזה יקרה, רביב, סמס לי. יש לך המספר.

לא להשתיק, להגחיך

דרוקר לא לבד בשאיפה לסתום פיות. יש רבים אחרים בשמאל, כמו אורי משגב מ"הארץ" או כמו נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", שרצה לקדם חוק צנזורה ברשתות. ברנע התלונן (במאמר שנפתח בסיפור שקרי, אגב) כי "בעידן הרשתות החברתיות האמת איבדה את המונופול שלה".
אבל לא האמת איבדה את המונופול שלה. ברנע וחבריו בשמאל איבדו את המונופול שלהם, ואת יכולתם להונות את הציבור בלא הפרעה. הרי ברנע הוא האיש שידע על נאומי ערפאת בראשית ימי אוסלו, והסתיר מקוראיו עדות חיה לכך שפניו של המנהיג הפלסטיני אינן לשלום. על מאמציו הוא זכה בפרס ישראל לעיתונות. לך תבין.

אבל את ברנע ואת דרוקר לא צריך להשתיק. צריך להגחיך. שנים רבות התרשמנו מהעברית הצחה והכנות המדומה של דרוקר, עד שהתגנב ללבנו חשד שאולי הפוליטיקאי הזה, המתחזה לעיתונאי, בעצם מוליך אותנו שולל. והדבר שהוא מוליך אותנו שולל על אודותיו, הוא מפעל חייו: הפלת נתניהו.

דרוקר לא רק מתחזק בקפידה את הבדיחה המתפוררת של תיק 4000 (כמו לוקש הצוללות ותיק 1000) הוא אף נטל חלק אקטיבי, מפוקפק חוקית, בניסיון להלך אימים על שלמה פילבר כדי שיאמר את "האמת" – מונח שדרוקר משתמש בו בגמישות דומה לזו של ברנע (ראו לעניין זה שני מאמריו של עמיתי ניסים סופר באתר דיומא שכותרתם "ליישר את פילבר").

ערב פתיחת משפט נתניהו עשה דרוקר ניסיון בוטה לשבש את ההליך באמצעות "משפט מבוים" בשידור. "משפט" שלומר עליו שהוא חד־צדדי יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. הניסיון להפחיד את פילבר היה בוטה עד כדי כך שלמחרת השידור אפילו מראיינת אוהדת כמו יעל דן הרימה גבה. "זה שיבוש הליכי משפט, יגידו לך שזה שיבוש הליכי משפט", אמרה דן המופתעת.

"יכולים להגיד", הגיב דרוקר. הרי מי יעמיד אותו על כך לדין? הפרקליטות?

במשפט עצמו התברר שהגרסה שדרוקר ניסה לכפות על פילבר היא שקרית, וככל הנראה הפרקליטות ידעה שהיא שקרית. בידי התובעים היו איכוני טלפונים ויומני פגישות שהראו שה"אמת" לא הייתה אמיתית במיוחד. זה רק סיפור אחד מני רבים שאפשר לספר על מידת אמינותו של דרוקר, אבל קצרה היריעה.

לכן ראוי לדרוקר שייזהר במשאלותיו. כי אם אי־פעם תיווסד פה שיטה להשתיק פייק ניוז, משכורת העתק שמשלמים לו בחדשות 13 כדי לרסק את שאריות האמון שמישהו אולי עוד רוחש להם, עלולה להיות בסכנה. אני מקווה שזה לא יקרה, כיוון שאני לא רוצה להשתיק את דרוקר, אף שחלקו בהשחתת העיתונות העברית הוא עצום. עצום מספיק כדי להצדיק את ההאשטאג שהמצאתי לפייק ניוז: #דרוקריזם.

הכותב הוא היסטוריון ושדרן בגלי ישראל
[email protected]