היה זה ג'ורג' ברנרד שו שאמר "כלל ברזל הוא שאין כללי ברזל". הכלל הזה נכון יותר בפוליטיקה בכלל ובפוליטיקה הישראלית בפרט. אם נתמצת את הערכותיי בהתבסס על הסקר שערכתי לפתיחת מושב הקיץ של הכנסת, הבעיה המרכזית שבגללה הממשלה הנוכחית מאבדת תמיכה בציבור אינה בעיסוק בנושא כזה או אחר, אלא בחוסר האמון שהציבור מביע בסדרי העדיפויות שקבעה לעצמה.
נפרט: הנושא החשוב ביותר לטיפולה של הכנסת והממשלה לדעת כלל המשיבים הוא יוקר המחיה (48%). הרפורמה המשפטית מקבלת בולטות נמוכה עם 22% בלבד שרואים בה את הנושא החשוב ביותר. הביטחון האישי (14%) ואיראן (10%) הרחק מאחור. מבחינת מי שהצביעו בבחירות אלו לליכוד, הנושא הראשון בחשיבותו הוא יוקר המחיה (32%), ורק אחריו באות הרפורמה המשפטית והביטחון האישי (23% ו־20%, בהתאמה).
פה טמונה הבעיה המרכזית של מפלגת השלטון. אסור לה שסדר היום הציבורי יעסוק כולו בנושא שמעניין רק כשליש מבוחריה. היא חייבת להציב סדר יום כלכלי, חברתי וביטחוני ולגוון את נושאי השיח. העיסוק התקשורתי האובססיבי ברפורמה המשפטית פוגע, באופן פרדוקסלי, בתמיכה בממשלה המכהנת. נראה שמפלגת השלטון נגררת היום לסדר יום שמכתיבים השוליים של הקואליציה, וכלל ברזל בפוליטיקה הישראלית הוא שהתרחקות מהמרכז הפוליטי גוררת ירידה בתמיכה. לו הציבור היה מאמין שהממשלה עוסקת גם ברפורמה ולא רק ברפורמה, גם תמונת המנדטים הייתה שונה.
לפיכך, על הממשלה לנצל את מושב הקיץ ולהסיט את הדיון הציבורי מהסוגיה המשפטית אל שיווק נכון של תקציב המדינה והבלטת הבשורות שהוא מביא עמו (וחייבות להיות בשורות). במקביל, עליה לנסות ולפתור את סוגיית חוק הגיוס הנפיץ במינימום נזק (נושא שראוי לניתוח נפרד), ובעיקר לייצר סדר יום מגוון יותר. אחרת, בור המנדטים ימשיך ויעמיק.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי