"האם פריז בוערת" היה שמו של הספר (ואחר כך סרט) שתיאר כיצד היטלר ציפה לשווא שהגנרלים שלו יהפכו את בירת צרפת למדורה לוהטת. בשבוע שעבר, באחד במאי, בחלקים מעיר האורות ובערי שדה שונות ברחבי צרפת, היו מי שהפכו את תקוותו הזדונית של היטלר למציאות, הציתו מכוניות וחנויות, השחיתו רכוש ציבורי ופרטי והתעמתו עם המשטרה. קדמו לכך הפגנות המוניות, לעתים אלימות. כבישים ראשיים ובינעירוניים ברובם נשארו פנויים לפי הוראות המשטרה, שאיננה מתנהגת בכפפות משי במפירי הוראות.

לא רק ישראל בוערת: מה עומד מאחורי מחאת הפנסיה בצרפת?

הכל התחיל לאחרונה כשהנשיא מקרון הודיע על רפורמה פנסיונית שתביא את צרפת לגבי הגיל ליציאה לגמלאות לרמה פחות או יותר שווה לזו שנהוגה ברוב הכלכלות המודרניות, תפתח את שוק העבודה ותאפשר למשקה להתחרות ביתר יעילות בכלכלות אחרות בעולם. אבל "לא בבית ספרנו", אמרו הצרפתים, או לפחות חלק גדול מהם. מבחינתם, זכות היציאה לפנסיה בגיל 62 היא קודש קודשים, כמעט כמו הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה", ואולי עוד יותר — ומהאופוזיציה יצאה הקריאה להתנגד לרפורמה, ואם צריך, בכוח. בתחילה מובילי המחאה עוד שמו את מבטחם במועצת החוקה, קרי בית המשפט העליון, אך לאכזבתם הבג"ץ הצרפתי לא מצא לנכון להתערב בשיקולי הממשלה ואישר את חוקי הרפורמה במלואם. אך אם היה מי שקיווה שבכך תסתיים הפרשה, הרי שהתברר שבעיני גורמי השמאל והימין הקיצונים והאנרכיסטים שהשתלטו על ה"מחאה", נושא היציאה לפנסיה היה בעיקר אמתלה ואמצעי להפלת השלטון ולהצבת מחסום בפני פעולות הממשלה הנבחרת וסמכויות הנשיא מקרון שנבחר, כזכור, בבחירות אישיות ישירות.

בדיוק כמו המפגין הישראלי שהופיע בטלוויזיה זרה והצהיר: "לא נשקוט עד שהממשלה תיפול", הסיסמאות על השלטים והכרזות שנישאו בהפגנות בצרפת נשמעו בוודאי מוכרות לאוזניים ישראליות: "דיקטטורה ודיקטטור!", "הפיכה משטרית" ו"פגיעה בזכויות היסוד של האזרחים". ובינתיים, סיעות השמאל והימין הקיצוניות באסיפה הלאומית (הפרלמנט) פועלות להכשיל את מהלכי הממשלה גם בנושאים אחרים, כגון רפורמה בתחום החינוך וכו', ומהשרים ואפילו מהנשיא עצמו נמנעת לפעמים האפשרות, בדרכים אלימות, לשאת דברים באירועים פומביים. כפי שנכתב בעיתון "פיגארו": "בעבור השמאל המאבק הפוליטי לא הסתיים", ואכן המנהיגים הקיצונים הוציאו את הוויכוח על הרפורמה מידי הגורמים המתונים יותר שהיו מוכנים להיכנס להידברות עם הנשיא וממשלתו.

בסמיכות ישירה או נסיבתית עם האירועים הפוליטיים, הורידה סוכנות הדירוג הבינלאומית "פיץ'" את דירוג האשראי של צרפת בדרגה אחת בציינה, בין היתר, את "המבוי הסתום החוקתי ואת המגמות הלעתים אלימות בציבור". שר האוצר הצרפתי אומנם הסביר מדוע דווקא הרפורמה המוצעת תביא לחיסונו וחיזוקו של המשק הצרפתי, אך זה כנראה לא שכנע את ראשי המחאה, שכבר הודיעו על "יום זעם" נוסף בתחילת חודש יוני. ראשי המחאה הצרפתים, כמו תאומיהם האידיאולוגיים בישראל, רואים בפגיעה תדמיתית בכלכלת מדינתם אמצעי לגיטימי במאבק הפוליטי נגד הממשלה הנבחרת, ומבחינה זאת גם הדירוג המופחת של "פיץ'" מסייע להם (בניגוד להחלטה של סוכנות מודי'ס להשאיר את הדירוג של ישראל על כנו שלא סייעה לראשי האופוזיציה אצלנו). אך בסופו של דבר לא "פיץ'" ולא "מודי'ס" יקבעו את תוצאות המאבק הפוליטי, לא בצרפת ולא בישראל.