לא היה אדם אחד שלא שיבח אתמול ובצדק גמור את מבצע "מגן וחץ", שבו חוסלו שלושת בכירי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. הפעולה של צה"ל הוכיחה בפעם המי יודע כמה את היכולות המרשימות של השב"כ באיסוף מודיעין ושל צה"ל וחיל האוויר שלו לפגוע בכל טרוריסט באשר הוא.

אבל למרות זאת, אסור לשכוח שלמרות ההצלחה המרשימה של הפעולה, בעקבותיה כמעט חצי מדינה נכנסה לכוננות ספיגה של ירי רקטות מעזה. מניסיון העבר ברור לכולם כי גם הפעולה המרשימה של חיסול בכירי הג'יהאד לא מרתיעה ולא מונעת תגובה עזתית שמגמתה לגבות מחיר דמים מישראל - ריטואל מוכר שהחל כבר לפני 22 שנה, והפך את תושבי הדרום, ובפרט את תושבי עוטף עזה לבני ערובה של חמאס והג'יהאד האסלאמי.

למעשה כל פעולה צבאית של ישראל כנגד הטרור העזתי כמו "מגן וחץ" שתהיה מוצלחת ומפתיעה ככל שתהיה היא פלסטר על פצע פתוח ומדמם. ב־20 השנה האחרונות לא קמה כאן ממשלה עם ראיה פרגמטית, עם מעוף ובעיקר עם אומץ להתמודד עם הסינדרום העזתי באומץ ובאופן מעשי. ברצועת עזה, בת 365 קמ"ר, חיים היום כ־2.050 מיליון נפש. במפקד אוכלוסין שנעשה בעזה ב־1967 לאחר מלחמת ששת הימים חיו ברצועה 353,376 נפש. ברור לכולם מה יהיה מספרם של העזתים בעוד חמש שנים.

כאשר כ־70% מתושבי עזה נאלצים לשרוד בעזרת סיוע הומניטרי, כאשר שני שערי היציאה ממנה -  מחסום ארז לכיוון ישראל ומחסום רפיח לכוון מצרים -  נשלטים בידי ישראל, כל בר דעת שמתבונן בתמונה הזו שואל את עצמו כמה זמן ייקח עד שסיר הלחץ הזה יתפוצץ. רצועת עזה נתונה היום בידי ארגוני הטרור העוינים ביותר של ישראל, חמאס והג'יהאד האסלאמי, שפועלים ללא הפסקה בסיוע איראני לפגוע במדינת ישראל.

במצב זה ניצבת בעיה לא פשוטה בפני מי שיתייצב להתמודד עם הסינדרום העזתי. האם לצאת למלחמת חורמה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי? לכבוש מחדש את עזה, למגר את ארגוני הטרור ולחזור שוב לאותם ימים קשים של התמודדות עם בעיות היומיום של יותר משני מיליון תושבים במצוקה כלכלית?

האפשרות האחרת היא להגיע עם גדולי שונאינו לדו־קיום של פשרות ולקיחת סיכונים, כמובן בשיתופם של ארה"ב מצרים, קטאר, ירדן, האיחוד האירופי והאו"ם.

במסגרת כזו ייקבע סדר יום חדש שעליו יהיו חתומים כל השותפים למהלך, רצועת עזה תשמיד את כל הרקטות שברשותה, תעביר את האמל"ח שברשותה למצרים ותסתפק בנשק קל למשטרה שתקום ברצועה ותשמור על החוק והסדר. על ישראל לבחור אחת משתי האופציות הללו כי דבר אחד ברור - לחיות תחת האיום היומיומי של רקטות קטלניות בשעה שהמצוקה בעזה רק הולכת ומתגברת היא לא אפשרות ריאלית. המצב הזה לא יכול להימשך.