בשנים האחרונות יודעים יחסי ישראל־סודן בעיקר עליות. באוקטובר 2020 הוכרז על נרמול היחסים בין המדינות, ובפברואר האחרון יצאה משלחת ישראלית לח'רטום, בירת סודן, בראשות שר החוץ אלי כהן, והצדדים סיכמו על צעדים לקידום חתימה על הסכם שלום רשמי. אלא שניסיון חטיפת השלטון בסודן לפני כחודש בידי מוחמד חמדאן דגאלו (המכונה "חמתי"), סגנו של הנשיא עבד אל־פתאח אל־בורהאן, הסיט את המוקד אל סוגיות הפנים של סודן והשלכותיהן על הזירה האזורית והבינלאומית.

מאבק הכוח בין הנשיא לסגנו נעוץ ברקעם השונה ובמורכבות החברה הסודנית ותרבותה הפוליטית. זו חברה שבטית בעיקרה, המכילה אוכלוסיות ממוצאים רבים ומגוונים, רוויות היסטוריה של סכסוכים ומלחמות ביניהן. בורהאן עלה לשלטון בשנת 2019, וקדם לו בתפקיד הרודן עומר אל־בשיר משבט הג'עליין, שאחז במושכות במשך 30 שנה. שלטונו הושתת על כפיית אסלאם נוקשה, והוא דגל בעליונות ערבית ובשימוש ברוטאלי בכוח צבאי כנגד האוכלוסייה.

משסולק בשיר ב־2019 מהשלטון, היו בין מחוללי ההפיכה הצבאית הגנרל בורהאן, שצמח בשורות צבא סודן (בן שבט השאיקייה), וחמתי, מפקד "הכוח לפריסה מהירה" – מיליציה ערבית ששירתה את משטר בשיר. המיליציה, לפני שסרה למרותו של חמתי, הייתה זו שביצעה את הג'נוסייד בתושביה האפריקאים־מוסלמים (אך לא ערבים) של דארפור בשנים 2003־2005 ואף לאחר מכן.

בשיר, בורהאן וחמתי משתייכים לשלושה שבטים ערביים חזקים בצפון סודן הנלחמים על ההגמוניה למול המערב (דארפור, שאנשיו הם אפריקאים שהתאסלמו) ומול הדרום, שבשנת 2011 הפך למדינה עצמאית, דרום סודן, שם מתגוררים בעיקר אפריקאים שדתם נוצרית.
הסיבה למאבק הנוכחי בין בורהאן לחמתי היא רצונו של האחרון לשבץ את המיליציה בראשותו בצבא והקשיים הנובעים מכך לחברה ולצבא.

אנשי מיליציית חמתי נוקטים פעולות אכזריות כנגד האוכלוסייה וטוענים שאנשי בשיר (שלא ברור אם ברח מכלאו) ושהאסלאמיסטים נאמני בשיר חוברים לבורהאן. בורהאן, מצדו, מאשים את חמתי בחתרנות, באכזריות כלפי האוכלוסייה ובמתקפות על הצבא. עד שלא יהיו פיוס או הכרעה ביניהם, לא ברור לאן פני סודן.

שכל ודיסקרטיות

גורמים בינלאומיים רבי־השפעה נוטלים חלק במאמצי התיווך בין הנִצים, וגם ישראל נוטלת חלק מסוים בתהליך. במישור האזורי מוקנית לסודן חשיבות רבה. מ־2014 התגבשה קואליציה ערבית־סונית (הכוללת את סודן ובמובלע אף את ישראל) הרואה באיראן איום ונלחמת בטרור הג'יהאדי.

לאחרונה מסתמן שינוי בציר זה. ההסכם שנחתם לאחרונה בין סעודיה לאיראן בתיווך סיני מקדם את הפסקת המלחמה בתימן. כמו כן, מתחוללים תהליכים נוספים כמו פיוס המדינות הערביות־סוניות עם קטאר וטורקיה, שיבת אסד לחיק העולם הערבי וחיזוק הציר האיראני. כחלק מציר זה, יכולה סודן להיות מושפעת מהתפתחויות אלו, גם בזיקתה לישראל.

האינטרס הסודני המרכזי הוא לצאת מהמשבר הכלכלי שבו מצויה המדינה, והקשר עם ישראל יכול לתרום לה רבות הן במובן הפרקטי והן במישור הדיפלומטי. האינטרס הישראלי המרכזי הוא נוכחות באזור גיאו־אסטרטגי שסודן היא אחד ממרכיביו המשמעותיים. הנשיא בורהאן זוכה כיום לתמיכת מצרים, סעודיה וארה"ב. איבוד האמון בין בורהאן לחמתי כבר גרם למתקפות על מפגינים, שלמעלה מ־500 מהם נהרגו, ולפינוי אזרחים אמריקאים, צרפתים, יפנים ואחרים מסודן, בסיוע יעיל של הסעודים.

לעומתן, האמירויות תומכות בחמתי, כמו גם אריתריאה וכוחות ח'פתר בלוב. רוסיה תומכת אף היא בחמתי ומאפשרת לקבוצת וגנר שלה לסייע בפעולות המיליציה של חמתי בתוך סודן. חמתי ביקר במוסקבה ביום השני לפלישתה לאוקראינה, הוא מעביר לרוסיה זהב ופועל לאפשר לצי הרוסי לעגון בפורט סודן.

משימת ההנהגה הסודנית היא להתגבר כעת על המהומות, המצוקה הכלכלית ואי־היציבות. ישראל יכולה להציע למנהיגים הנִצים סיוע מיידי בתחומי המים, החקלאות והאנרגיה הסולארית כמאיץ לפיוס ביניהם. אזרחי סודן יעריכו מאוד צעד ישראלי שכזה. האם המגמה לקדם שלום עם ישראל תימשך במצב הקיים? במקרה שהכף תיטה לעיצוב מציאות חדשה, אזי הציר החדש המתגבש (איראן, רוסיה, קטאר, טורקיה, חיזבאללה, חמאס – תוך שסין מהווה שושבינה) ינסה "לנכס" את סודן אליו. המהלך ילווה בניסיון לרתום את סעודיה לשורותיו, ללא יכולת נגדית ממשית (בעיקר אמריקאית) לנטרל אותו. תמריצי הציר המתגבש יגבירו את הפיתוי הסודני "לרדת" מהציר הישראלי.

על ישראל להיות דיסקרטית ולהתנהל בזהירות ובקשב לתמורות המתרחשות, בשל המצב הנזיל. והיה והניסיון הבינלאומי (כולל זה הישראלי) לפיוס בין בורהאן וחמתי יצלח, יש להניח שיהיה מאמץ סודני להשלים את התהליך מול ישראל. אם חמתי יסרב, תתבקש הערכת מצב ישראלית, אם להעדיף עליו את בורהאן, שתדמיתו אינה שלילית כשל חמתי.

מאמץ ישראלי מושכל, בתיאום כל השחקנים האפשריים המעורבים, עשוי למנף את סודן ממצב משברי למוקד אזורי חיובי, שבמסגרתו יימשך "התהליך הישראלי".