ללימוד ההיסטוריה יש חשיבות. אנו יכולים לשאוב ממאורעות היסטוריים השראה איך נכון לעשות דברים בעתיד; וגם ההפך: איפה עשינו שגיאות ואולי אפילו שגיאות קיומיות, ואיך עלינו להימנע מהן. אם אנחנו רוצים דוגמאות, הנה אחת בצד החיובי. נכנסנו לתוך ביצת לבנון בשנת 1982 במסגרת מבצע הקרוי "שלום הגליל".
האמנו אז שכיבוש חלקה הדרומי של לבנון ישנה את מערך הכוחות החיצוני בינינו לבין ארצות ערב, אבל מהר מאוד הסתבר שלבנון הפכה להיות ביצה של טרור, והרבה חיילים קיפחו את חייהם שם. ממשלת האחדות הלאומית אז קיבלה החלטה על הוצאת צה"ל מלבנון והפסקת ההרג של חיילי צה"ל, והיא קיבלה בשנת 1985 עוד החלטה חשובה: הנהגת רפורמה כלכלית מבנית רחבת אופקים אשר היוותה את היסוד שעליו נבנתה כלכלת ישראל החזקה והמתפתחת. הרבה ניתן ללמוד כיום משני מהלכים אלה גם בתחום הכלכלה וגם בתחום הביטחון.
כאשר רוצים לעשות שינוי בנורמות העבודה המקובלות ובעיקר ביחסים שבין רשויות מדינה לאזרחי המדינה או בין רשויות מדינה לבין עצמן, צריכים לחשוב היטב - לא רק על המטרות הטובות ולא רק על המעטפת החברתית שבה הן מוגשות לנו, אלא גם על התוצאות בעולם המציאות. בתוך המשחק של ניסיון ליצירת מציאות חדשה פועלים בני אדם. אפשר לשפר את המוטיבציה שלהם, אבל קל גם מאוד לבטלה אם נעשים מהלכים ישירים הפוגעים בה. אם אין מעריכים מספיק את השפעת הפגיעה במוטיבציה האנושית על המערכות המתפקדות, אם כלכליות, אם ביטחוניות או חברתיות, אי אפשר להצליח בבניית יוזמה חדשה.
דוגמה טובה למה שאפשר להגדיר כשגיאה במהלכיה של הממשלה כיום היא הקמתה של קרן הארנונה. המאבק הצטייר כמאבק כוחות בין אוצר המדינה וממשלת ישראל, שלא תמיד הציבור שומע את קולה, לבין הרשויות המקומיות החזקות. אבל המגזר שייפגע מרפורמה זו, יותר מאשר הרשויות המקומיות, יהיה דווקא המגזר העסקי. המגזר העסקי אינו תמיד חברות ענק. בעיקרו הוא גם מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים שחלק גדול מהם נאבק על קיומו וחלק חשוב ממנו אינו שורד את משוכת הזמן. מס הארנונה פועל ברמה שווה על עסקים חזקים וחלשים. הוא כללי על פי תחומים גיאוגרפיים והגודל הפיזי של העסק; והוא אחד מרכיבי העלויות הקובעים את הצלחת העסק.
קרן הארנונה החדשה תגבה כספים מהרשויות החזקות, אבל הרשויות החזקות שואפות להתפתח ושואפות לשמור על ייחודיותן. לכולן יש יכולת להתייעל, אבל להתייעל זה קשה וקל יותר לגבות מסים. מס הארנונה עולה שנתית כפונקציה של נוסחת הצמדה אוטומטית וגם מכוח אישורים חריגים הניתנים על ידי משרד הפנים. על מנת לשמור על רמת השירותים וקצב הפיתוח, רשויות חזקות יעלו את מס הארנונה. זו תהיה התשובה שלהן כדי לשמור על רמת התפקוד והפיתוח הנוכחית.
לרשויות המקומיות יש כוח פוליטי רב. הן אומנם יאבדו חלק מעצמאותן, אבל לא את המנוף הפוליטי שיש להן. הרשויות החלשות לא יתחזקו פרי קרן הארנונה. רצונן לקדם את פיתוח העסקים המצויים בתחומן - ייחלש. ועסקים זה תעסוקה; ותעסוקה זו פריחה כלכלית. רשויות חלשות יוכלו להוריד את רמת השירותים וליהנות מהכנסות גבוהות יותר מכוח ההצמדה האוטומטית, ועכשיו גם מכוח מתן היתרי בנייה למגורים. בנסיבות אלה אין כל ביטחון שהיתרי בנייה לא יינתנו במידה של חיפזון, ללא ביסוס מספיק. ולא צריך דמיון פורה. אנו יודעים היטב באילו לחצים עומדים ראשי הרשויות המקומיות בכל הקשור להיתרי בנייה.
אומנם הרציונל של משרד האוצר שהוביל את המאבק הוא אכן רציונל חברתי בעל ערך. הוא עוסק קודם לכל בחוסר שוויון בהכנסות הרשויות המקומיות כתוצאה מכך שלמספר רשויות הכנסות גבוהות מכוח מספר וגודל העסקים המצויים בתחום שיפוטן; לעומת רשויות חלשות שאינן נהנות משפע של עסקים. הכסף שאמורים להזרים מהקרן לרשויות החלשות הוא למען עידוד בנייה למגורים. אבל אי אפשר לשפוט ערכה של יוזמה על פי כוונותיה מבלי שאנו בוחנים מהם האמצעים או הדרכים שנקבעו להשגת מטרה זו. והאמצעים שנבחרו הפעם שגויים. הם ישבשו מערכות חשובות של השלטון המקומי ויפגעו גם במגזר העסקי ובתעסוקה.
יש בהחלט לעודד את הבנייה למגורים בפריפריה ובכל מקום, אבל פריפריה חלשה ללא עסקים וללא תעסוקה אינה הפריפריה שאנו רוצים לפתח. פיתוח המגזר העסקי צועד תמיד ובמשולב עם צמיחתה של כל רשות מקומית.
הצעת הממשלה מתעלמת מהשפעתה על התנהגות האישים שיהיו במוקדי הביצוע של קרן הארנונה. היא שואפת להשיג מטרות ראויות בדרך קלוקלת שתשבש סדרי ממשל תקין. ללא שום התחבטות היה מקום לבנות תוכנית חלופית שתפעל ישירות ותקציבית להשגת עידוד הבנייה למגורים בפריפריה; אבל גם הישג כזה היה חסר ערך אם לא היה נלווה לו פיתוח מקביל של המגזר העסקי. תושבים אינם זורמים אל מקום שאין בו תעסוקה, כמובן חוץ מאלה שאינם זקוקים לעבודה לצורך פרנסת משפחותיהם.