השרידות של המדינה תלויה במידה רבה בכוחה הצבאי. מפתיע הוא שקבוצת טייסים וקצינים ביחידות מיוחדות שבמילואים, המבינים את חיוניותם לצה"ל, הצהירו על כוונתם להפסיק להתייצב לדגל אם יושלמו הליכי החקיקה.  

ראשית, ראוי לבחון את המצב החוקי. בחוק העונשין יש כמה סעיפים רלוונטיים. סעיף 105 סעיף קטן 2 קובע: "שלושה או יותר מחברי כוח מזוין העושים אחת מאלה, הרי זו מרידה... מסרבים בצוותא למלא פקודה בשעת פעולה צבאית או למלא פקודה הנוגעת לפעולה כזאת". בנוסף, סעיף 109 קובע שמי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזוין לא לשרת בו או לא להתייצב לפעולה צבאית – דינו מאסר חמש שנים. 

גם אם נקבל את טענת ההתנדבות של משרתים יחידים במילואים, הרי שההתארגנות של קבוצת משרתים לקריאה לא להתייצב לשירות מהווה עבירה על החוק. מפליא שלא נעשה כל ניסיון לחקור את מובילי התארגנות לבדוק אם יש ביוזמה ובהתארגנות משום עבירה פלילית. בנוסף, הטייסים ודומיהם אינם שונים מיתר מרכיבי מערך המילואים שבנוי בסופו של דבר ממתנדבים. 

באשר לחשש שמא ישראל הולכת במסלול שבו היא תידרדר לדיקטטורה, הרי שגם פרשנות זו אינה מצדיקה צעד קיצוני כפי שנקטו. אין ולא הייתה סכנה לדמוקרטיה בארץ. מפלגת השלטון והגדולה בארץ, הליכוד, מתנהלת בצורה דמוקרטית שנים רבות. לעומת זאת, דווקא מפלגות אופוזיציה ("יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי"), שלהן ככל הנראה הצביעו רוב הסרבנים, אינן מתנהלות באופן דמוקרטי.

לקריאה לסרבנות ממדים נוספים הפוגעים פגיעה חמורה במדינה ובצה"ל. הפעם, הצבא מצא עצמו עמוק בתוך הביצה הפוליטית. כתוצאה מהטיפול הכושל בקוראים לסרבנות נפגע האמון שבין חלק מהמשרתים לחבריהם, לא רק במילואים אלא אף בסדיר. נפגע גם המרקם העדין שביחסי צבא-חברה בישראל. ולבסוף, נפגע קשות האמון שבין הדרג המדיני לצבא, כאשר התארגנות הסרבנים השפיעה רבות על קבלת ההחלטות של הדרג המדיני הנבחר למורת רוחו.

עד עתה היה ברור שברגע שלובשים מדים הפוליטיקה נשארת מחוץ למסגרת הצבאית. עומדת להם אולי זכותם לא להתנדב עוד לצבא, אם כי לכל המשרתים ברור שזהו רכיב חובה בעשייה הצבאית, אבל אין להם רשות לעשות זאת כהפגנה פוליטית במסגרת הצבאית או בהשפעה עליה, בייחוד בנושא שאינו קשור כלל לביטחון המדינה. כפרטים זכותם להפגין, אבל לא במדים וללא השתייכות ליחידה זו או אחרת. גיוס קבוצה של לוחמים להשמעת טענות פוליטיות הוא פעולה קולקטיבית מאורגנת, שמהותה הפגנה במדים. זהו קו אדום שאין לחצות. אכן, הטייס שארגן קבוצת סרבנים נקרא אל מפקדיו, ננזף והתנצל והוחזר לתפקידו. 

לטענת הקוראים לסרבנות, אם תושלם הרפורמה היא תהיה צעד חד-סטרי שאין חזרה ממנה. טענה זו משוללת כל יסוד; ממשלה אחרת שתיבחר כדין ברוב קולות העם יכולה לבטל חוקים שאינם נראים לה ולחוקק חוקים חדשים בהתאם לרצונה. בדיעבד, מצב הרפורמה המשפטית כיום מעיד באופן ברור שהממשלה קשובה לקולות המתנגדים ומנסה להגיע להסכמות רחבות.

ייתכן שיעד זה לא יושג בכל סעיפי הרפורמה המשפטית; גורלה של הרפורמה אינו ברור, אף שקיימת הסכמה רחבה בציבור ובין הפוליטיקאים שיש למצוא איזון חדש ביחסים שבין הכנסת לבין המערכת המשפטית, ובייחוד בית המשפט העליון, אשר נטל לעצמו סמכויות שיש מחלוקת לגביהן.

בהנחה שהדאגה לדמוקרטיה הדריכה את צעדי הסרבנים, הם נפלו קורבן לתועמלנים מוצלחים. כשהסרבנות היא מעשה אישי אידאולוגי נדרש להכיל אותה, אבל לא כשהדבר נעשה כהתארגנות של יחידה צבאית, שעל פניה היא אינה חוקית. מעשה זה הוא הרסני. 

פרופ' אל"מ (במיל) גבי סיבוני הוא עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), ומוביל הכנס מטעם המכון ומרכז מורשת בגין ביום שני הקרוב (22/05/2023) בנושא "השימוש בצה"ל במאבק ברפורמה המשפטית".