בעוד שרי הממשלה צהלו ורקדו בירושלים את ריבונותה זה 56 שנה במטרה לדכא את שנשאר מהישות הפלסטינית המפוררת ממילא, ישראל מאבדת את מעמדה האזורי, וירושלים צועדת למלכוד אסטרטגי שנרקם מסביבה. צה"ל אומנם הכה קשה את הג'יהאד והקנה רגע של אופוריה צבאית, כאשר האיראנים נכשלו ליצור אפילו מערכה של זירה אחת, כשחמאס נשאר מחוץ ללחימה ברצועה. ישראל שיפרה את ההרתעה הצבאית שלה וקנתה זמן עד הסבב הבא, אך אסטרטגית שום דבר לא באמת השתנה.
המציאות היא שטהרן קוראת היטב את המפה הבינלאומית ומבינה שהעדיפות האמריקאית אינה באזור. היא מזהה את הסדק בין הבית הלבן לממשלה הנוכחית ומבינה שזאת התורפה הישראלית הגדולה וזאת ההזדמנות עבורה להפוך את המאזן האזורי לטובתה, ליזום מהלכים מדיניים משמעותיים שידחקו את ישראל לפינה.
קרנה של איראן עלתה מאוד על רקע התייצבותה מאחורי רוסיה במלחמתה באוקראינה, לרבות הסיוע שסיפקה בעקיפת הסנקציות. ההתרסה האיראנית ללא כל מורא וללא ששילמה על כך שום מחיר בתמורה, הפכה אותה לגיבור השכונתי, ועודדה את הסעודים שכועסים על האמריקאים לחבור אליה ליצירת סדר יום אזורי חדש בהובלתן. הסכם היחסים הבילטרלי שחתמו בתיווך סין הוא בבחינת התרסה בוטה נוספת מול וושינגטון, שהותיר אותה לגמרי מחוץ לתמונה.
ישראל, שאיבדה את חנה בעיני האמריקאים, וכתוצאה מכך השפעתה באזור נחלשת, מאפשרת לסעודים ולאיראנים לעצב את הבית הערבי מחדש כאשר המרכיב הישראלי נשאר מחוץ לדלת, שבנתונים האלה ספק אם שוב תיפתח. סעודיה דוהרת בכל כוחה לביצור מעמדה כמנהיגה אזורית, ומפגש הליגה הערבית היה מופע פתיחה מרשים שלה עם זלנסקי כ"אמן אורח".
לאחרי דחיקת ישראל, שיקום סוריה הוא יעד מצוין עבורה. תחת חסותה, הבן האבוד אסד שב לחיק הליגה הערבית, ומטרת המפגש הייתה להחזיר לליגה אחרי הרבה שנים את זקיפות הקומה. התמיכה הפיננסית בבחירת ארדואן תאפשר לה לדרוש נסיגה טורקית והחלת ריבונות סורית על כל שטחה. סעודיה תזכה לנקודות על עיצוב מחדש של סוריה הישנה, במקום שבו כשלו האמריקאים, הרוסים וגם האיראנים להתאים את סוריה למטרתם.
במוקדם יגיע גם הלחץ על ישראל להוריד את ההתקפות בסוריה כדי לאפשר את שיקומה. בתמורה תיתן סעודיה מעבר לטיסות ישראליות ואולי אף צ׳ק לשיקום ההרס ברצועת עזה. ובמסגרת ההבנות החדשות בין ריאד לטהרן, הן יחלקו ביניהן את ההשפעה בסוריה החדשה, כנראה גם זה לא בחינם. בתמורה תצפה סעודיה שיופסקו ההתקפות עליה מתימן.
אך המכה האסטרטגית הגדולה לישראל צפויה דווקא מנרמול היחסים המתקרב בין קהיר לטהרן. המצרים קוראים היטב את המפה, הם מאוכזבים מההתרחקות האמריקאית מהאזור ומהנתק המתהווה בין הבית הלבן לירושלים. תפקיד כרית הספיגה של המהלומות החוזרות ונשנות בין ישראל לחמאס מתחיל להימאס על המצרים, ובמצב של היעדר תמורה אמריקאית נראית לעין, האינטרס של קהיר להמשיך ולגנן את עזה ילך וידעך. מה עוד שאינטרסים חדשים למול האיראנים יכולים לעשות שינוי בגישתם.
בזמן כל כך קריטי סביבנו, ישראל מנותקת ומבורברת בתוך עצמה. המחיר של חזון סמוטריץ' למיליון מתנחלים באיו״ש, נתיב הגזענות והפרובוקציות של בן גביר, התרסקות הסולידריות הפנימית והחולשה הכוללת שמקרינה הממשלה שטרודה רק בהישרדותה, פוגעים קשה בתדמיתה של ישראל ומחלישים מאוד את מעמדה הבינלאומי. בלי החיבור האמריקאי החזק, ישראל מאבדת מעוצמתה וממעמדה.
בתוך ארבעה חודשים נהפכה ישראל מיוזמת אזורית של הציר האנטי־איראני לשחקן ספסל נטול השפעה. איראן ממשיכה להתקדם לפצצה והזיכרון של נסראללה מתעמעם מול מחשבותיו ליזום מתקפה.
במצב הנוכחי, התנהלותה של הממשלה מהווה סיכון משמעותי למעמדה ולביטחונה הלאומי של ישראל. ספק אם יש בכוחו של נתניהו לשנות את המצב ולגבור על משחקי הכוח של שותפיו, אבל המפתח להפוך כיוון יכול להיות דווקא בעזה, שם להרכב הממשלה הנוכחית יש פחות בעייתיות פוליטית, חמאס הוכיח ריסון ושליטה, והמצרים יעדיפו שתיושם שם מדיניות מקלה ומתן הסדרים כלכליים. גם הסדרה של הפסקת אש ארוכת טווח תשמש כבלימה להשפעה האיראנית ברצועה. כל פעולה יזומה תהיה יותר טובה ממדיניות פסיבית או קפואה שיכולה להוביל את ישראל לבידוד אזורי ולשיתוק מדיני נרחב.