התנ"ך בספר ויקרא קורא לנו: "וכי יָגוּר אִתְּךָ לַצְכוֹם. אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". הקריאה היא לא רק לעשיית צדק חברתי כמילוי חובה וציות לכללים, אלא גם לעשיית צדק חברתי באהבה. לעשות צדק חברתי מחויבת כלפי כל אדם שנברא בצלם אלוקים, כלומר גם כלפי הגר שחי עמנו. אנחנו לא רק לעשות עמו צדק חברתי ולא פוגע בזכויות חייו, אלא עלינו לאהוב אותו כמונו.

קהילת הזיכרון של ישראל, שיצאה ממצרים, חוותה את תסמונת היהודי הנודד, שתויג בהיסטוריה ובנתיבי מדינות שונות כאדם זר ולא לגיטימי שיש לפגוש בו. הזיכרון הקוטיבי של העם יודע היהודי לספר לנו איך נהגו בני המקום בגלויות השונות והתייחסו אלינו, כפי שהגדיר יהודה לייב פינסקר, ממנהיגי הציונות, בספרו "אוטואמנציציה": "היהודים בגולה בעיני הגויים, הם כמו המתים בארץ החיים".

התנ"ך קורא לבחון בהתבוננות פנימית את הזר שבתוכנו, לא רק שגר פיזית במחיצתנו, אלא גם לבחון את הגן הפנימי שלנו, שנקרא הזר, אחר והשונה. באיזו מידה אנו מסוגלים להכיל אותו בתוכנו, לא כמצוות אנשים מלומדה ולא רק כציות לכללי הסדר החברתי? האתגר אינו פשוט היצר הטבעי לא אחת מובילה אותנו למרחב הקסנופוביה - שנאת הזר.

התנ"ך מזכיר ב-36 מקומות את החובה היהודית איך לנהוג "בגר ותושב". הבה נעלה בדעתנו: היה נראה עולם הזקנים והנכים הסיעודיים ללא המטפלים הזרים? איך היו נראות עבודות הבנייה, החקלאות והניקיון ללא מקצוענים? עלינו להעניק יחס של כבוד ואהבה לזר שבקרבנו.

כך גם הארתה של אמונה אלון מסייעת לקבל במבחן: "קל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו, או כפי שאנו רוצים להיות. הרבה יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו, חלקים שאולי איננו רוצים להכיר. ומכאן שנאת הזרים, אשר מינו, יהודים, חווה אותה בשרו לאורך הדורות. אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב אותם... ולגייר בקבלה ובאהבה, גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני לקבל, מחדש, את התורה ואת עצמנו".

שבועות, חג מתן תורה, שבו נתוודע שוב לסיפור רות המואבייה, נתייצב כולם כנגד הר סיני, "וַיִּֽחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָֽר", כאיש אחד בלב אחד נעמוד נקיים מהגן הזר שבתוכנו ונדע להכיל את אחינו הזר לנו בהשקפותיו ובדעותיו.

הכותב הוא חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של בן־גוריון