זה קרה לפני כעשור. תלמידת בית הספר בית יעקב בעיר החרדית קריית ספר קמה על רגליה ונעמדה דום, כשנשמעה צפירה לזכר חיילי צה"ל שנהרגו במערכות ישראל. הילדה ננזפה קשות והושעתה מהלימודים. כעבור שנה, חברתה לכיתה, שהאירוע נחרט היטב בזיכרונה, הסתתרה בשירותי בית הספר בשעת הצפירה. היא רצתה לכבד יחד עם המדינה שלה את זכר הנופלים, אך חששה מהעונש.

איני יודעת מה נפל בגורלה של הילדה שהושעתה מהלימודים. ואילו השנייה היא היום חיילת, כמו גם אחותה הצעירה ממנה בשנה. ההורים התגרשו, והבנות העדיפו להמשיך עם האם, שעזבה את המגזר. היא זו שסיפרה לי כיצד התנהלו היא ושתי בנותיה כ"ציונים אנוסים". השנה, ערב יום העצמאות, כתבה האם בדף הפייסבוק שלה: "להיות עם חופשי בארצנו זה לעמוד בצפירה ללא פחד, זה לקשט את מרפסת ביתך בדגלי ישראל, זה לשים דגלון על חלון הרכב מבלי לגלות למחרת שחוררו את הצמיגים".

יש לי חדשות בשבילכם. בית יעקב לא נמנה עם מוסדות הפטור, זה הרי בית ספר לבנות. אז מלמדים שם לימודי ליבה - קצת אנגלית וקצת חשבון והמון שנאה למדינה שמתקצבת את בתי הספר ומשלמת מלגות לאבות של התלמידות, האברכים. תשאלו חרדי ליטאי ממוצע אם בבית הכנסת ובישיבה שלו אומרים תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל. פשוט תשאלו.

עם זאת, יש משהו שלא סיפרתי לכם. הילדה שהסתתרה בשירותי בית הספר היא בת לאמא "חוצניקית", חוזרת בתשובה. בגלל הרקע המשפחתי, שתי האחיות הצליחו להשלים בגרויות. לו נולדו והתחנכו בקריית ספר במשפחה מן המניין, השתלבותן במסלול שפתוח בפני כל ילד חילוני או דתי הייתה קשה, ואולי אף בלתי אפשרית.

ציונים בסתר

כל ילד שנולד להורים, אזרחי ישראל, מקבל ביום שבו יצא לאוויר העולם מספר תעודת זהות. אבל רק ילד חילוני או דתי (בהתייחס לאזרחי ישראל היהודים) מקבל בו־בזמן את זכויות האזרח. ילד או ילדה חרדים שנולדים במדינת ישראל הם נטולי זכויות. הם גדלים במרחק נסיעה קצר מאיתנו. לעתים במרחק הליכה, אבל במדינה אחרת: ענייה. פטריארכלית. מעמדית. מושתתת על היררכיה שאינה ניתנת לערעור. מדינה שבה אין דמוקרטיה ואין מנהיגים נבחרים.

שירותי רווחה, שלא לדבר על צוותים פדגוגיים, סרים למרות ההנהגה הרוחנית על גווניה. גזענות במדינה ההיא מותרת וממוסדת. גירושים מכתימים את המשפחה. נולדת להורים ממוצא מזרחי? להורים שהתגרשו לאחר מכן? לאמא שהתגיירה? אתה נתין סוג ב׳, ג׳ או ד׳. לא אזרח, נתין, כי אין דבר כזה זכויות הפרט, ואין גם לימודי בית ספר. הבנים לרוב כלל אינם לומדים. הבנות - עיין בפתיח. כל האמור למעלה לא מתייחס לחרדים מודרניים, שרוכשים השכלה ומקצוע וקובעים לעצמם אם לקבל טיפול רפואי ולמי להצביע בבחירות, אבל הם מיעוט, שנכון לעכשיו נעדר כל כוח פוליטי.

כשנולד ילד חרדי, המדינה מתנערת ממנו. היא מוסרת את תעודת הזהות הכחולה שלו לראשי האוטונומיה החרדית ומאצילה לידיהם את כל הסמכויות. כל עוד אין חשש לרצח או לפשעים חמורים במיוחד, אין בתחומי האוטונומיה סימן היכר למדינת ישראל. ומי שציוני, הוא ציוני בסתר.

איך אמר נתניהו? ילד חרדי הוא לא חצי ילד. צודק. ילד חרדי הוא שליש ילד. ממשלות ישראל לדורותיהן מנעו ממנו זכויות אזרח, ובראש ובראשונה זכות להשכלה מינימלית. אשמנו. בגדנו באחים ובאחיות שלנו - וכעת החברה כולה אוכלת את הפירות הבאושים.

אוטונומיה קדושה

שתי אמירות מכוננות שחרר השר לענייני ירושלים ומסורת מאיר פרוש בראיון המרתק שהעניק בגיליון הקודם לשרי מקובר־בליקוב. האחת, שאי אפשר ללמוד תורה ולשרת בצבא. זה לא הולך ביחד. השנייה, שאין צורך בלימודי ליבה. עובדה, יוסי מה שמו, הפרויקטור של האירוע בהר מירון השנה, לא למד לימודי ליבה. וחרדי שירצה לעבוד? שיהיה בשלב הראשון אינסטלטור, לא נורא. אחר כך ילמד.

זאת התורה החרדית, החרדקור, כולה על רגל אחת. כבר לא "אנחנו לא מתגייסים, כי בצה"ל אין בד"ץ ויש בנות". בלי תירוצים. לא מתגייסים, נקודה. ואשר ללימודי ליבה, שתי דרכים לנער חרדי: אתה מתעקש לעבוד? תהיה אינסטלטור. אתה יכול גם להגיע רחוק ולהיות עסקן כמו יוסי הפרויקטור או יצחק גולדקנופף המיליונר, אבל בתנאי שאתה בן למשפחה מיוחסת, כמו למשל פרוש, נצר לשושלת העסקנים. חברה מעמדית, כבר אמרנו.

הרפורמה של שר התקשורת הקודם יועז הנדל, שאפשרה לחרדים ניוד מספרים סלולריים, היא המחשה מצוינת של העיקרון. לא זו בלבד שהיא טובה למשתמש חרדי מן היישוב. היא הייתה אמורה להיטיב גם עם קבוצות הכוח במגזר החרדי שלא נמנות עם חסידות גור, שהרי ועד הרבנים המפקח על קווי הטלפונים הכשרים נשלט על ידי גור.

מדוע אם כן הרפורמה עוררה התנגדות מקיר לקיר בקרב כל הצמרת החרדית? התשובה פשוטה: הרפורמה פגעה בעיקרון הקדוש של האצלת הסמכויות. חייל מציית למפקד ולא לרבנים. מי שקיבל השכלה ורכש מקצוע מבוקש לא כפוף לרבנים. מי שינייד את מספר הטלפון שלו לא מצוי בפיקוח ראשי הקהילה שלו.

יועז הנדל, מתן כהנא ומי שנורא מכולם, אביגדור ליברמן, חטפו אש וגופרית כי העזו לכפור בהאצלת הסמכויות. אין שום איסור הלכתי להתגייס, לרכוש השכלה או לנייד מספר טלפון. מדובר באיסור לשרי ממשלות ישראל ולמפקדי צה"ל לתת הנחיות לתושבי האוטונומיה.

המסיכות הוסרו סופית

ואם כבר דיברנו על השרים לשעבר, אז ביום שלישי השבוע בדיונים במליאה סיפר זאב אלקין מעל במת הכנסת על שתי תוכניות שמשרדו לא הספיק להשלים. האחת, סיוע בשכר דירה לעולים קשישים שממתינים לדיור ציבורי. השנייה, בניית יחידות דיור לקשישים. הראשונה הייתה אמורה להתבצע בשלוש פעימות, ובזו השלישית אמור היה משרד השיכון להוסיף לסיוע סך של 200 שקל לאדם. השנייה כללה בניית יחידות דיור בשני שלבים, 1,500 יחידות בכל שלב.

חילופי גברי במשרד השיכון סתמו את הגולל על שתי התוכניות. גולדקנופף ביטל את השלב של הוספת 200 השקלים ואת בנייתן של 1,500 יחידות דיור. לא, שר השיכון אינו מתכחש להנחיה "והדרת פני זקן". סעיף בהתאם, סיוע לקשישים חרדים, כלול בתקציב משרדו. מי אמר ששר השיכון תפקידו לדאוג לכלל הציבור?

ההבדלים בין התקציב הנוכחי לאלה הקודמים ידועים. ההבדל בהיקפים: אצל אף אחת מהממשלות הקודמות הסכומים לא הגיעו לקרוב ל־14 מיליארד שקל. הבדל נוסף הוא בכיוון, במטרה. כך, למשל, ב־2009 ממשלת נתניהו - לפי דרישת יהדות התורה - החזירה חלק מקצבאות הילדים, אבל במקביל הגדילה משמעותית דווקא את הקצבאות לילד השלישי והרביעי, לא לחמישי־שביעי־עשירי, כדי לאפשר לכלל הציבור ליהנות מההטבה ועל מנת לעודד משפחות בגודל בינוני ואת יציאת ההורים לשוק העבודה.

הפעם, כל התמריצים הם שליליים. קרוב ל־14 מיליארד לא נועדו לעודד תעסוקה במגזר החרדי, ההפך. מטרת הכסף היא לנעול כמה שיותר גברים חרדים בכוללים, כדי שימשיכו להיות סמוכים על שולחנה של ההנהגה הרוחנית ויעצימו בכך את כוחה הפוליטי והכלכלי.

אלא שבתקציב הנוכחי נרשם גם שינוי נוסף, והוא השינוי בשיח. תם עידן העמדת הפנים. העסקנים החרדים עברו ממגננה למתקפה. השיח התחלף ל"חצי העם ילמד בישיבות החרדיות (הקרדיט למשה גפני), וחצי העם ישרת את החצי הראשון באמצעות קרן הארנונה ושאר הסעיפים בתקציב המדינה". עם הגשת התקציב הוסרו סופית המסיכות.

האם מדובר בגזירה משמיים? זהו שלא. ישראל, שהשבוע ממשלתה העבירה תקציב שמכוון נגד המדינה, טרם הגיעה לנקודת אל־חזור. המדינה פשוט יכולה להחליט בסבב נוסף שלא לתקצב מכספי הציבור את האוטונומיה. לא לעודד מוסדות לימוד שבהם ילדה בת 10 צריכה להסתתר בשירותים כדי לעמוד בצפירה. אם נרצה, ואין זו אגדה, תהיה כאן ממשלת אחדות לאומית שמורכבת ממפלגות ציוניות בלבד – ולא בשמיים היא.