מה לא נכתב ומה לא נאמר על הפשיעה בחברה הערבית? מחד, יש הטוענים כי המשטרה וגופי האכיפה השונים נמנעים בכוונת מכוון מלטפל בפשיעה במלוא הכוח. מאידך, גופי האכיפה השונים טוענים כי בהיעדר סיוע מהחברה הערבית וממנהיגיה, לא תמוגר הפשיעה, לפחות לא באחוזי ההצלחה בחברה היהודית.
המשטרה: סיכלנו 29 מקרי רצח מאז תחילת 2023
האלימות תפחת? ימונה פרויקטור מיוחד לטיפול במקרי פשיעה ורצח במגזר הערבי
בעבר הבעתי את דעתי כי חלק ממנהיגי הציבור הערבי נושאים באחריות למצב. כך למשל ח”כ איימן עודה אשר קרא באפריל 2022 לציבור הערבי לא להתגייס לכוחות הביטחון, ולאלו שכבר משרתים בהם - לזרוק את הנשק. זכורה גם ההתנגדות להקמת תחנות משטרה במגזר, וכמעט מדי יום אנו נתקלים באלימות חמורה כלפי שוטרים אשר נכנסים ליישובים ערביים ובדואיים כדי להפריד בין חמולות יריבות.
הפשיעה בחברה הערבית מגוונת, כמו בחברה הישראלית הכללית, אולם יש לה מאפיינים ייחודיים. החברה הערבית מהווה כ־20% מהאוכלוסייה במדינה, אך כ־90% מכלל אירועי הירי במדינה נעשים על ידי ערבים, כ־65% ממעשי הרצח מבוצעים על ידי ערבים, כ־60% ממעשי ההצתה, 55% מעבירות האמל”ח וכמעט 50% ממעשי השוד. גם עבירות הבנייה הבלתי חוקית ועבירות התעבורה, בעיקר החמורות, מבוצעות במגזר הערבי בכמות העולה על שיעור המגזר בכלל האוכלוסייה.
ישנן טענות שלפיהן גם המדינה אשמה במצב. כך למשל נטען כי המדינה אינה משקיעה די בתשתיות, בחינוך, בהסברה, בסיוע לשכבות הנחשלות ביישובים הערביים, וכל אלה גורמים להתגברות הפשיעה. אין לכחד כי במגוון תחומים כמו חינוך, תשתיות ופיתוח המצב בחברה הערבית אינו משביע רצון, אך בשנים האחרונות יש שיפור וישנה נכונות להקצות משאבים ניכרים לצורך שיפור המצב.
לדעתי, מקורה של הפשיעה הערבית החמורה נעוץ בחוסר ההזדהות של חלק מהמגזר הערבי עם המדינה. זהו הפיל שבחדר, שמרבית העוסקים בתחום מעדיפים להתעלם ממנו ולא לעסוק בו. כשלא מזדהים עם המדינה, מזלזלים בחוקיה ובמוסדותיה, הדרך לאנרכיה קצרה מאוד. לא פעם מדובר בעבירות “מעורבות”, דהיינו עבירות בעלות פן פלילי ופן ביטחוני באותה עת. גם נשק שמוברח, נגנב ונסחר לצורך ביצוע עבירות פליליות הופך לעתים לנשק שמתבצעת באמצעותו פעילות כנגד ביטחון המדינה.
בתי המשפט, ובראשם בית המשפט העליון, חזרו וקבעו כי נשק שמוצא דרכו לידיים עברייניות עלול למצוא דרכו לפעולות טרור. ראוי עוד לציין כי נקודת תורפה שדרכה מוברח הנשק עלולה לשמש גם לחדירת מחבלים, והדברים כרוכים זה בזה. דבר אחד צריך להיות ברור: בצד השקעת המשאבים בחברה הערבית יש להתייחס לחלק מהעבירות כאל עבירות ביטחוניות או ככאלה שנועדו לפגוע בסדרי הממשל, ולהחמיר את הענישה בהתאם.
בעבר הבעתי דעתי כי יש לשקול מחדש את הקמת בית המשפט לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) בלוד, ובמקרים המתאימים להביא בפניו את סוחרי האמל”ח והמשתמשים בהם. כל האמור לעיל אינו פוטר כמובן את המדינה מלמלא את חובותיה למיגור הפשיעה.
הכותב הוא לשעבר סגן הפרקליט הצבאי הראשי, חבר ב"מבטחי" -פורום מפקדים לאומי