חמישה סבבי בחירות ורפורמה משפטית אחת ונראה שהתמכרנו לפוליטיקה. כל כך התמכרנו שהבחירות ליו"ר לשכת עורכי הדין הפכו לאייטם חם במהדורת החדשות וכעת גם מי שלא נושא תעודת עורך דין, מתעניין מי יעמוד בראש הגילדה של עורכי הדין בישראל. אומנם מדינת ישראל שברה שיא עולמי של עורכי דין ביחס לאוכלוסייה, אך זאת לא סיבה להתעניינות הלא פרופורציונלית בבחירות לראשותה או לכל הכיסוי תקשורתי שהיא זוכה לה.
לשכת עורכי הדין היא לפני ארגון מקצועי של עורכי הדין בישראל שמחויבים על פי חוק להיות חברים בה על מנת לעסוק במקצוע, ולשלם דמי חבר שנתיים. הלשכה מצידה צריכה לטפל בליבת הנושאים שקשורים לכבוד המקצוע, להכשיר עורכי דין, לעסוק במעמדם הציבורי ולוודא שעורכי הדין עומדים בכללי האתיקה הנדרשים. עם זאת, עם השנים הפכה לשכת עורכי הדין לחלק מהמשחק הפוליטי, בייחוד לאור מעמדה בוועדה לבחירות שופטים, וכיום זהות השופטים תלויה בזהות היושב ברשות הלשכה ולהיפך - שמו הטוב של היו"ר תלוי בגישתו המשפטית - שמרן או אקטיביסט.
הפוליטייזציה של הלשכה החלה בשנות ה-90 אז עמד בראש השלכה עו"ד דרור חטר ישי, מעין אצולה משפטית ובנו של אהרון חטר ישי שהיה הפרקליט הצבאי הראשון. חוטר ישי היה בין עורכי הדין הבודדים ואולי האמיצים שהתנגדו לשינויים שביצע אהרון ברק במערכת המשפט הישראלית עוד בזמן שהתרחשו. קולו של חטר ישי היה ברור, הוא לא סבר כמו ברק "שהכל שפיט", הביע את דעתו בנוגע למהפכה השיפוטית של ברק ושילם על כך מחיר אישי כבד. במהלך כהונתו כראש לשכת עורכי הדין נרדף חוטר ישי ע"י רשויות אכיפת החוק והוגשו נגדו כתבי אישום שונים שבכולם הוא זוכה בסופו של יום, אך הוא בילה מרבית מתקופת כהונתו בהגנה על שמו הטוב. באופן לא מפתיע, לאחר הפסדו בשנת 1999 הסתיימו כל ההליכים נגדו והוא הלך לעשות לביתו.
חטר ישי הפסיד בבחירות לרשות הלשכה אבל המסר ליורשו עבר, ובבירור. יורשו, עו"ד שלמה כהן היה נאמן לערכיו של אהרון ברק ולתקופה היה שקט. עם היבחרו של אפי נווה ליו"ר לשעת עורכי הדין חזרה הלשכה לייצר כותרות חמות, תרתי משמע. קשריו ההדוקים לשרת המשפטים דאז איילת שקד, הדם הרע בינו לבין שי ניצן, שלכאורה נווה סיכל מועמדותו לעליון, ומערכת היחסים המינית עם השופטת אתי כרייף - שהובילה להתפטרותו כיו"ר הלשכה בעקבות פרשת מין תמורת מינוי (שלימים נסגרה). למרבה הפלא עו"ד אבי חימי, שניהל את הלשכה לאחר נווה הסתבך גם הוא בפרשת מין דומה ונאלץ להתפטר, אך לא לפני שניצל את מעמדו כדי לתקוף את הרפורמה המשפטית ולפצל את חברי הלשכה בין תומכי הרפורמה לבין מתנגדיה.
כתוצאה מהפוליטיזציה של יו"ר לשכת עורכי הדין הבחירות הקרובות הן כבר לא על זהות יו"ר הלשכה אלא על זהותו נשיא בית משפט העליון. מי שייבחר יהיה בעל כוח פוליטי גדול וגם חשוף ללחצים אישים גדולים, ולא לשם כך קמה לשכת עורכי הדין. במקום לעסוק בנושאים הקשורים לכבוד המקצוע, מעמדה הציבורי של עורכי דין והקשר מול הרשות השופטת, הפכה הגילדה המקצועית לכלי פוליטי שממליך שופטים ונוכחנו לאיזה תהומות זה עלול להביא. עורכי דין שעובדים מול השופטים לא צריכים לבחור אותם, ובטח ובטח לא להיות לשון המאזניים בוועדה הבוחרת, בדיוק כמו במרבית מדינות העולם, ולאור החומר האנושי שעמד בראש הלשכה בשנים האחרונות - אולי עדיף שכך.