סמלת ליה בן נון ז"ל, סמ"ר אוהד דהן ז"ל, סמ"ר אורי יצחק אילוז ז"ל. שלושה לוחמים צעירים נהרגו בתקרית חריגה בגבול מצרים לפני שבוע בדיוק, זאת כשמחבל במדי שוטר מצרי הפר את השקט ברדיוס שזכה לשם גבול השלום. כך נגמרו חייהם הקצרים של אלו ששמרו על שגרת יומנו בישראל, הארץ המובטחת, ואיתן שלוש משפחות שלעולם לא יחזרו להיות כשהיו.
לא מעט פעמים אחרי אירוע כואב וקשה ברמת המדינה, ישנן כמה דמויות שמחליטות להפוך לרמטכ"לים לרגע, ולנתח מה קרה בשטח, לדבריהם, למרות שמדובר במילים שאני פשוט לא מצליחה לתפוס כיצד הן נזרקו לחלל האוויר. אחד מאנשי השעה הללו היה הלל ביטון רוזן, הכתב לענייני צבא וביטחון של ערוץ 14, שטען כי להלך הרוח הטרגי בשטח באותן שעות, שתם במותם של ליה בן נון ואורי יצחק אילוז ז"ל, יש קשר לעובדה שהשניים שהו בצוותא בשמירה המערבבת יחדיו גברים ונשים.
בואו נשים בצד את העובדה שמדובר באמירה מקטינה ומבזה שמוזילה את קודש הקודשים הנקרא הגנה על גבולותינו, ביחד, כמקשה אחת, זה פשוט לא נכון ולא הגיוני לתקוף את השירות המעורב בישראל של 2023. ישראל שצועדת, בצעדים קטנים מדי אמנם, אל עבר חברה שוויונית ומאפשרת יותר. איך זה נשמע סביר שלא מעט ישראלים בגילי וצפונה מסוגלים לחשוב שיש בעיה בשירות מעורב, בעוד כל חיינו הם מעורבים ומורכבים מגברים ומנשים?
גם את כל חיי שלי, כולל את שירותי הצבאי ושירות המילואים שלי, העברתי ואני מעבירה בסביבה רגילה. וברגילה אני מתכוונת לכזו המורכבת מגברים ונשים על שלל השתייכויותיהם המגדריות. וכן, הצבא מכין אותך לחיים האמיתיים גם במישור של להצליח ליצור אינטראקציה מיטבית עם כולם, אפילו אם זה לא מה שהיית רגיל אליו או שזה לא תואם את האופן בו חינכו אותך. כולם מגנים על המדינה ביחד כי המטרה מקדשת את האמצעים, ולנשים קיימת הזכות להגן מהיבשה, מהאוויר, מהים, מהדיונות אי שם בגבול עזה, מצרים ולבנון, וגם מהקריה בתל אביב. אותה זכות השמורה לגברים שבוחרים להיות לוחמים, טייסים, אנשי סייבר ומחשבים או חיילי מנהלה.
מילים "יפות" ללא כיסוי
שילוב גברים ונשים בצה"ל, ביחידה אחת, מצליח ליצור את התמהיל החשוב כל כך בין דעות ופרקטיקות, בין סגנונות מחשבה לאסטרטגיות פעולה, ובין החשיבה המקובעת איתה מגיעים לטירונות לחדות המלווה את גוזרי החוגר שנתיים פלוס מאוחר יותר. ולאלו שעבורם מצב בו גברים ונשים מתנהלים יחד באותו תא שטח מרגיש להם כמו אבן נגף בשמירה על הביטחון, יש לכם באמת סיבה לחשוב כך? האם אתם שואלים את עצמכם מי יושב או יושבת במסוק החילוץ שהצליח לאתר מטייל שנפל בעין גדי, תוהים על קנקנה של הלוחמת שסיכלה פיגוע ביו"ש או מורידים מערכה של התצפיתנית שקלטה חוליית מחבלים מהים? בהצלחות כמובן שהשתיקה רועמת, ופתאום כשיש תקלות שצריך לתחקר ברמת היחידה בלבד, הקולות הללו הופכים לסו קולד לגיטימיים.
אז לא, הם לא לגיטימיים, וחיילות ימשיכו לשרת לצד חיילים כמו שעובדות ימשיכו להתפרנס לצד עובדים, וכמו שבמערכת החינוך הממלכתית תלמידים ותלמידות יישבו אחר הצהריים בספריה לעשות שיעורי בית. לאמירות מיזוגניות כאלו אין מקום לא בזמן שמשפחות מתאבלות על יקיריהן ולא בכלל, כשאזרחי המדינה מבינים היום יותר מכל שזה בכוחם לשמור על ישראל בדיוק כמו שהייתה. אולי עם קצת יותר שוויון בנטל, אבל זה סיפור אחר. בכל פעם שאתם שומעים אפילו בדל של 'זה מסוכן שבנים ובנות ישרתו יחד', היזכרו בקרובת המשפחה שלכם, בשכנה שלכם, אולי בבתכם או בשירות הצבאי שלכם, ותגידו תודה שיש לנו כל כך הרבה בני 18 עם מוטיבציה להיות שם עבור שטח האדמה שלנו, נשים, גברים, דתיים, חילונים, חרדים, קיבוצניקים, תל אביבים, וגם בת ימים במקור כמוני. זה מה שיש לנו, זה מגש הכסף, ושאף אחד לא ינסה להטיח אותו בקיר. בינינו, זה כבר מיצה את עצמו מזמן.