ממשלת ישראל קיבלה את הצעתו של ראש הממשלה להקים ועדת שרים מיוחדת למאבק ביוקר המחיה. מיד, כמובן, שמענו הרבה דברי ביקורת המתמצים בשאלה אם הקמת עוד ועדת שרים היא הפתרון ליוקר המחיה. הלוא יש לנו כבר קבינט לעניינים חברתיים וכלכליים, למה שהוא לא יטפל ביוקר המחיה?
דעתי קצת שונה. יוקר המחיה הוא נושא שמצוי כיום בראש סדר העדיפויות של התקשורת, שרי הממשלה, המגזר העסקי, ועדות הכנסת והציבור. אין כיום במוגדר כתובת אחת שהיא אחראית על המאבק ביוקר המחיה. מרגע שהוקמה ועדת שרים ספציפית למאבק ביוקר המחיה, היא מהווה כתובת מוגדרת לעניין זה. אליה אפשר לפנות בהצעות, ואותה אפשר יהיה לבקר על כישלונות, או אי־מעש, או לשבח על הישגים. בראש ועדה זו ניצב ראש הממשלה שלנו.
בוועדת השרים החדשה לעניין יוקר המחיה ישנם 12 שרים ועוד מספר רב של נושאי תפקידים בכירים בשירות המדינה כמו פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הכלכלית ונגיד בנק ישראל. היא תוכל לשמוע הרצאות משכילות, אך לא תוכל לדון לעומק בהרכב זה במגוון רחב של נושאים. ועדה זו מתפצלת לתתי־ועדות לפי תחומי אחריות. אם יתקבלו במליאת הוועדה, ההמלצות של תתי־הוועדות יהיו החלטות הממשלה כולה. מצב זה שונה מהמצב כיום שבו מספר משרדים כמו משרד האוצר, משרד כלכלה או משרד האנרגיה - שולפים הצעותיהם להורדת יוקר המחיה מבלי שיש תיאום כולל ותוכנית מגובשת אחת.
אז הבה נתחיל במבחן האמת של חברי הוועדה. בראש ובראשונה ראש הממשלה. מבחנו המרכזי יהיה בהשגת שני יעדים שהוא כבר הגדירם בעבר כיעדי על. הראשון, השלמת חזון נמלי הים של ישראל. נתניהו, בתפקידו כשר האוצר לפני 20 שנה, היה מי שיצא בקריאה לרפורמה מסיבית בתפקוד נמלי הים. הוא אמר: "הכל עובר דרך נמלי הים". כיום אנו בשלב שבו אפשר בתקופה קצרה של חודש ימים להשלים את חזון נמלי הים של ישראל, שערי הכניסה והיציאה של מטענים בארצנו. זה אומר ניצול מלא של כל רציפי הים ותחרות מלאה וחופשית בין כל נמלי הים שיש לנו כיום בחיפה ובאשדוד. זה לא דורש השקעה כספית; זה רק דורש אישור בכתובים של שרת התחבורה ושר האוצר. וזהו מבחנו הראשון של ראש הממשלה.
מבחנו השני יהיה בהפחתת נטל הרגולציה. הרי עוד בתפקידו כראש הממשלה בשנת 2014 הוא יצא חוצץ נגד עומס הרגולציה המוטל על המגזר העסקי בישראל. הוא אפילו אמר שהוא יילחם ברגולציה בגרזן. אחרי זה הגיעה החלטת ממשלה שלפיה היה צריך להוריד את נטל הרגולציה מהמגזר העסקי ב־25% בתקופה של חמש שנים. אבל זה לא קרה. האם הוא ישכיל כיום דרך ועדת יוקר המחיה להגשים את יעדו שלו להפחתת הנטל הרגולטורי שנזקו למשק מוערך, על פי מקורות שונים, מ־54 עד 104 מיליארד שקלים בשנה?
ונמשיך הלאה. מה יהיה מבחנו של משרד הכלכלה? שר הכלכלה התחייב להפחתת הנטל הרגולטורי בתחומי אחריותו. הרשות הרגולטורית, שאינה פוסקת מלהטיל עומס על המגזר העסקי, היא הרשות להגנת הצרכן. קל לה לעשות זאת כי היא נחזית כמי שפועלת למען החלש בחברה. אבל בהיעדר כל איזון ובפינות שאין בהן צורך בשליטה רגולטורית, היא מייצרת רגולציה אינסופית. זוהי גם בעיה הטמונה בעצם הקמתה של רשות רגולטורית. אין איזונים. רשות רגולטורית רואה את ייעודה ביצירת עוד רגולציה ולא בהפחתת רגולציה קיימת.
די אם נביא דוגמה של רשות להגנת הצרכן המרשה לעצמה לפגוע בזכות קניינית של המוכרים. הצרכן יכול לקנות מרחוק מוצר שערכו 6,000 שקלים, אין במוצר זה שום פגם או אי־התאמה, הצרכן רשאי להשתמש בו, להוריד את ערכו ל־1,000 שקלים, להחזיר אותו למוכר ולשלם פיצוי של 100 שקלים. זוהי הפקעת רכוש. רק מסך המסנוור את עינינו כל אימת שמדובר בהגנת הצרכן מקשה עלינו להבין מה שכל ילד יכול להבין. ואני יכול לפרט עוד יוזמות מכבידות של הרשות להגנת הצרכן השואפת לפרוש רשת רגולטורית צפופה על כל פעילות המגזר העסקי במקום לפתח יותר בגרות של הצרכנים על פי עקרונות המשפט הרומאי העתיק, המשפט העברי והמשפט הישראלי.
ונעבור למבחנו של שר האוצר. האם הוא ישכיל להגיש הצעה המנטרלת את עול המס המוטל כיום אוטומטית על רכיב ההתייקרות במשק? על כל מה שעולה יותר מוטלת תוספת מס. בשנה זו, על פי האומדנים, האוצר יגבה 20 מיליארד שקלים רק על רכיב ההתייקרות במשק, באופן אוטומטי, באמצעות מס ערך מוסף. האם לאוצר יהיה את האומץ ליצור שינוי מבני אמיתי כדי להוריד את העלות הכוללת של היבוא הישראלי? הוא כבר מגיע קרוב ל־400 מיליארד שקלים, והוזלתו מחייבת חשיבה אסטרטגית. כאן נחוצים צעדים המשנים את שיטת המיסוי על היבוא יחד עם הגברת התחרות ביבוא באמצעות רפורמות שכבר הוחל בהן ויש להרחיבן.
ועוד שר יעמוד במבחן והוא שר האנרגיה. הוא זה שאחראי ישירות לגובה תעריפי החשמל הנוגעים לכל משקי הבית בישראל ופוגעים מאוד בשכבות החלשות. על אף ההפחתה היזומה של האוצר במהלך שנת 2022, עלו תעריפי החשמל ברמה של 12%. מחירי החשמל גם קובעים את מחיר המים, ואין פה שאלה רק של התנודות במחירי הדלק, אלא סך כל העלויות של חברת החשמל, שהיא מונופול מוחלט בבעלות המדינה. עד כמה תתייעל חברת החשמל בכל מכלול הוצאותיה? זה יקבע במידה רבה את עומס התשלומים שאנו משלמים לחברת החשמל עבור תאורה, הפעלת מזגן, טלוויזיה, מקרר חשמלי וכד'.
ציינתי לשם דוגמה ארבעה שרים בלבד. כמובן שזה לא ממצה את רשימת האחריות של משרדים אלה. יש עוד רשימת נושאים שבהם צריך ונכון לטפל. זוהי הדגמה בלבד כיצד צריכה לפעול ועדת השרים ליוקר המחיה בהתחייבות טוטאלית להשגת המטרה שלמענה הוקמה. ואין אני מתעלם גם מהחובות של המגזר העסקי, אבל צדקה מתחילה מבית, ולממשלה מחויבות מוחלטת כלפי הציבור כי זהו ייעודה וכל תכלית קיומה.