כמו מדי שנה מאז 1965, המצעד הגדול הקרוי גם "תרועה לישראל", התקיים בשבוע שעבר בשדרה החמישית המפוארת בניו יורק. יותר מ־40 אלף איש, רבים מהם צעירים, גדשו את הרחוב, ורבים אחרים צפו מהטריבונות. זה היה כנראה המצעד הגדול ביותר מאז משבר הקורונה ובלטו בו קבוצות מכ־200 ארגונים, לא כולם יהודיים, פוליטיקאים מקומיים מימין ומשמאל, נציגי העירייה וגופים ציבוריים אחרים וחברי קונגרס. כפי שאמר אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בניו יורק: "המצעד הזה הוא הזדמנות ייחודית לקהילה להתכנס ולהזכיר את כל מה שהופך את ישראל למיוחדת, ייחודית וחשובה".

מהומות נרשמו בצעדת ישראל בניו יורק: קריאות 'בושה' לעבר הח"כים | צפו

אבל לא כולם חשבו כך, ובשולי המצעד הגדול הזדנב זרזיף של כמה מאות מפגינים נגד ממשלת ישראל, כביכול נגד הרפורמה המשפטית, אך למעשה נגד עצם קיום הממשלה הנבחרת. מן הסתם נראה שהיו ביניהם גם יורדים, או כלשונו הציורית של יצחק רבין המנוח, "נפולת של נמושות", אך גם רילוקיישנאים, סטודנטים וסתם כמה עוברי אורח, וכן קבוצת פרו־פלסטינים "נגד הכיבוש" וגם חבר הקונגרס ג'רי נדלר הדמוקרט; אומנם הוא ידיד אמת של ישראל, אך מאחר שהבחירות לבית הנבחרים האמריקאי נערכות כל שנתיים, באווירה השוררת עכשיו בניו יורק קשה להיבחר ללא תמיכה מהשמאל הרדיקלי. אבל את הטון נתנו אלה הראשונים, כלומר היורדים שיש להם אפילו ארגון ארצי שלטענתם פועל "כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית". אפשר, כמובן, לשאול: אם כל כך חשובה להם הדמוקרטיה הישראלית, מדוע הם מעדיפים לעשות את זה ממנהטן ולא מקפלן בתל אביב?

השוטרים הניו־יורקים שבאו להבטיח את הקהל הגדול מפני אלימות אפשרית של גורמים פרו־פלסטיניים למיניהם נראו קצת מבולבלים כשנוכחו לדעת שהמפריענים הפעם היו בעצמם יהודים. הארגון של היורדים פועל בכמה מישורים — כך פנה, למשל, לחברי קונגרס שיפעלו נגד צעדי החקיקה בישראל, וברחבי ארצות הברית פעלו כדי למנוע משרים וחברי כנסת לשאת את דברם בקמפוסי האוניברסיטאות ובמקומות ציבוריים אחרים. כך הפכו עצמם למשת"פים בפועל של ה־BDS. אפשר רק לשער מה הייתה התגובה בארצות הברית אילו חברי קונגרס אמריקאים היו נתקלים באלימות או בסתימת פיות כשביקרו בישראל.

הסנאטור הרפובליקני המנוח ג'ון מקיין היה בזמנו ממבקריו החריפים של הנשיא אובמה, אך נמנע מלתקוף אותו כששהה מחוץ לגבולות ארצו, וזאת כדי להפגין אחדות אמריקאית בסיסית ולהימנע מפגיעה במעמדה של ארצות הברית בעולם. גם פוליטיקאים ישראלים בדרך כלל פעלו כך, אף שגם מבחינה זאת הופרו בשנים האחרונות הכללים הממלכתיים הקודמים. ישראלים בודדים שמתגוררים בארצות הברית אינם נציגים רשמיים של מדינת ישראל, כך שבאופן פורמלי אי אפשר לדרוש מהם מאומה במישור הלאומי, אך כפי שציין הרב הרפורמי עמיאל הירש, ממנהיגי היהדות הליברלית בארצות הברית, הפגנות ומחאות נגד שרים או חברי כנסת עלולות להתפרש באמריקה כאקט של התנגדות למדינת ישראל עצמה, ולא רק לממשלתה המכהנת. ארצות הברית מבחינות רבות איננה פחות דמוקרטית מישראל, וזה כולל את הזכות להפגין, ואכן לא רק שגרירים ופוליטיקאים ישראלים, אלא גם אנשי מדע ורוח, נחשפים לעתים למחאות קולניות ולהטרדות כשהם מופיעים באמריקה.

אך אלה בדרך כלל מאורגנות בידי גורמים פלסטיניים ותומכיהם או סתם אנטישמים, ולא בידי יהודים או אזרחים ישראלים שמעדיפים למחות נגד ממשלתם הנבחרת מהצד השני של האוקיינוס. לתופעה הזאת חייבים להתייחס עכשיו גם באספקלריה של הקצנת האנטישמיות בימין ובשמאל האמריקאיים וההשלכות של כך על מדינת ישראל. את זה הבינו רבבות הצועדים במצעד "תרועה לישראל", אך לא אלה שניסו להכשילו.