כדאי להתחיל בעובדות שעליהן אין מחלוקת: ארגוני פשיעה אלימים והרצחניים הפכו את חייהם של מיליון ורבע ישראלים לסיוט מתמשך. ארגוני הפשע הללו רובם ככולם במיגזר הערבי. ארגוני הפשע הללו לא סופרים את מנהיגי המגזר הפוליטיים-דתיים ואחרים שלהם. הערים, היישובים והכפרים הפכו לשדות קרב. מאז תחילת השנה נרצחו כמאה ועשרה ערבים ישראלים בידי אותם ארגוני פשע. כדי להמחיש את גודל הטירוף נאמר שכל 36 שעות נרצח אזרח ערבי ישראלי סמוך לביתו לרוב לעיני עוברי אורח. לערביי ישראל אין היום ביטחון מינימאלי להסתובב בעירם ובביתם. עד כאן העובדות היבשות שאין עליהן מחלוקת.

אם מציאות הזויה ומסוכנת זו הייתה מתרחשת בקרב הציבור היהודי, מדינת ישראל הייתה עוצרת מלכת. לא היינו מסתפקים בדיווחים חדשותיים לקוניים. לא היינו עוצרים בהטחת האשמות וחיפוש אשמים ועוברים הלאה. הציבור היה דורש שינוי מדיניות. החברה הישראלית הייתה דורשת מדיניות יד ברזל.

בשבוע האחרון, כשמספר הנרצחים במיגזר הערבי חצה את המאה איש/אישה/ילדים/זקנים התעורר לרגע הזעם הציבורי. ייאמר לזכותה של הממשלה והעומד בראשה שמזה זמן הם מדברים לא רק על שינוי מדיניות, אלא בעיקר על יציאה למלחמת חורמה נגד ראשי ארגוני הפשע במיגזר הערבי ונגד מאות 'החיילים' שסרים למרותם של ברוני הפשע הללו. מלחמת חורמה במציאות הנוכחית איננה רק החמרה בעונשים או בהצפת הרחובות בערים ערביות בשוטרים וניידות. מהלכים אלה לבם כבר לא יעצרו את הטירוף שבו אנחנו נמצאים.

הגיע הזמן לרדת לשורשי הבעיה. להתמודד עם מנהיגי ארגוני הפשע. לרדוף אותם. לתפוס אותם ולחסל עד עפר את האימפריות שבנו כמעט בלי מפריע. מקבלי ההחלטות הרלוונטיים בממשלה שמכירים את כל חומרי המודיעין הגיעו למסקנה שבתנאים הנוכחיים אין מנוס מנקיטת צעדים קיצוניים. וכך, עמדת הממשלה תמכה בהכנסת השירות הביטחון הכללי- שב"כ למאבק מול אותן ארגונים. הכנסת השב"כ, יש להבין, היא ניפוץ המוסכמות. דרכי העבודה, חקירה ופעולה של השב"כ נועדו להילחם נגד ארגוני טרור ואויב מבחוץ. היכולות ושיטות העבודה של השב"כ מאתגרות את החוקים הקיימים וקרובים מאוד לפגיעה קשה בזכויות אזרחים במדינה דמוקרטית. ולמרות זאת מקבלי ההחלטות, שכאמור נחשפים לכל המידע אודות ארגוני הפשע, הגיעו למסקנה שבעיתות חירום יש להפעיל מדיניות חירום ושיטות חירום. הם לא עושים זאת בשמחה, עובדה היא שבמשך חודשים ושנים הממשלה השונות נמנעו משימוש בשב"כ מתוך תקווה שניתן יהיה לטפל בארגוני הפשע בדרכים 'קונבנציונאליות'.

המציאות הנוכחית עם מספר הנרצחים המפלצתיים מוכיחה שאם לא נשנה את המשוואה. אם לא נטלטל את המערכת מדינת ישראל ומשטרת לא יצליחו לנצח את ארגוני הפשיעה. משמעות הדבר שנהפוך למדינה דרום אמריקאית שבה כל דאלים גבר. מדינה שאי אפשר יהיה ללכת ברחובות מבלי לחשוש. מדינה שזה רק יהיה שאלה של זמן עד שיתחילו לחטוף אזרחים ולדרוש כופר. מדינה שתהיה סיוט לאזרח הנורמטיבי וחלום רטוב לארגוני הפשע.

כדי למנוע את המשך ההידרדרות הממשלה החליטה שזה הזמן להפעלת 'נשק יום הדין'. על פניו היה מבקש שכל מי שחיי אדם חשובים לו וכל מי ששלטון החוק יקר לליבו יתמוך במהלך דרמטי זה. אבל לא כך פני הדברים. מתברר שהיועמ"שית, גברת גלי בהרב-מיארה, חושבת ששימוש בשב"כ נגד פשיעה פלילית גם בעת חירום, היא חריגה בלתי סבירה ולא מידתית ואף לא חוקית מצד הממשלה. ולכן למרות דרישת הממשלה היועמ"שית קבעה שאין להשתמש בשב"כ למטרה זו. החלטה זו ניתנה למרות הידיעה שתהיה לכך משמעות הרס אסון בפגיעה ואיבוד חיי אדם של אזרחים חפים מפשע. גם ראש השב"כ, רונן בר, מתנגד להפעלת השב"כ מול ארגוני הפשע, אבל לא מהטעמים של היועמ"שית. לדבריו, הסטת כוחות ומשאבים לטובת המלחמה בארגוני הפשע בהכרח תבוא על חשבון המלחמה הבלתי פוסקת בטרור.

בעוד הטענה של ראש השב"כ היא 'טכנית' במהותה, טענה שניתן לפתור בהתנהלות יעילה ונכונה, הרי שעמדתה של היועמ"שית היא עקרונית. זאת הסיבה שדווקא נגד טענתה של היועמ"שית יש לצאת חוצץ. כפי שנאמר, אם במיגזר היהודי היו נרצחים מעל מאה אנשים מתחיל השנה, היינו נרצח אחד כל 36 שעות, אין לי צל צילו של ספק שהיועמ"שית הייתה מתירה שימוש בשב"כ לעצירת ומניעת המשך ההידרדרות. ודווקא בשל כך, ההתעקשות שלה על 'שמירה על עקרונות הדמוקרטיים' גם במחיר פגיעה בחיי אדם, כשמדובר במיגזר הערבי, היא בושה וחרפה. 

חשוב שנזכור כי הדבר החשוב והקדוש ביותר הם החיים. יותר מאיכות חיים. יותר מנוחות החיים. החיים עצמם הם המטרה הראויה ביותר עלי אדמות. שימוש בשב"כ בהכרח יציל חיי אדם. לא חיים של אדם אחד או שניים, אלא חייהם של עשרות ומאות אנשים. בבחירה הקשה ובאיזון הבלתי נתפס בין ערכים דמוקרטיים לבין חיי אדם, השיקולים חייבים לנטות לכיוון הצלת חיי אדם. אכן, מדובר בהחלטה קשה שמחייבת נקיטת זהירות רבה אבל בשורה התחתונה חיי אדם גוברים על חשש אמורפי של פגיעה בערכים דמוקרטים. כדי למתן את החששות ניתן כמובן לסייג את השימוש בשב"כ אם באמצעות פיקוח הדוק ואם באמצעות הוראת שעה או בכל דרך אחרת. אבל במציאות הנוכחית אין מנוס מהפעלת השב"כ. אם היועמ"שית תתעקש ותעמוד על כך שאסור יהיה להפעיל את השב"כ גם במציאות החירום שבה אנו חיים, נאמר לה שמרגע זה כל אזרח ערבי שיירצחו על ידי אותם ארגוני הפשע האחריות תרבוץ על כתפיה של היועמ"שית. כי במשטר דמוקרטי אין דבר כזה סמכות בלי אחריות. אם היועמ"שית כל כך דואגת לשלטון החוק שתתכבד ותישא באחריות שלה להחלטות שקיבלה והשפיעו על אזרחי ישראל.

 הכותב הוא הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר.