שנת הלימודים תשפ”ג מסתיימת בקרוב, והתסכול של המורים, ההורים והתלמידים גדול מתמיד. ההוראה היא מקצוע בנטישה, קשה מתמיד למצוא מורים ומנהלים שהם אנשי חינוך ראויים לשמם, ההרשמה במכללות לחינוך מצויה בשפל, תקציבי החינוך זורמים לחינוך החרדי ומייבשים את החינוך הממלכתי, התלמידים על פי רוב חווים את בית הספר כמשמים ומנוכר, ושר החינוך, כמו במקרים רבים בעבר, נטול כל רקע והבנה בענייני חינוך והוראה. אך כל זאת כאין וכאפס לעומת הסכנות הגדולות שאורבות לצעירים בימינו ושהן כעננה על עתיד הדורות הבאים.
אין כוונתי לסיכונים נסתרים, אלא לכאלה שעליהם ישנה הסכמה רחבה בקרב מיטב המוחות בעולם המדע והרוח. מדובר בשלושה סיכונים גלובליים שמאיימים לפגוע באנושות בכלל, ובדורות הצעירים במיוחד, כבר ב־20 השנים הקרובות.
הסיכון הראשון מקורו במשבר האקלים שצפוי להביא אסונות שלא ידענו כדוגמתם. הוא כולל את ההתחממות הגלובלית, הכחדת המגוון הביולוגי, הרס משאבי הטבע, זיהום האוויר, הקרקע והמים, חיסול הדגה, חמצון האוקיינוסים והתייבשות מקווי המים. הקורונה וקורבנותיה, מנבאים המומחים, הם כאין וכאפס לעומת המחירים הכבדים בחיי אדם ובתשתיות חומריות שהקטסטרופות האקלימיות יגבו מאיתנו.
הסיכון השני, שאותו אנו חווים אינטנסיבית בישראל בימים אלה – אך גם משנה את חייהם של אזרחי ארצות הברית, הודו, פולין, הונגריה וטורקיה – מקורו במשבר הדמוקרטיה והמעבר למשטרים סמכותניים ופופוליסטיים שרומסים את זכויות האדם והצדק החברתי. חשבו לרגע על חיי ילדיכם אילו נאלצו לעבור מישראל הדמוקרטית לאחת ממדינות ערב השכנות, לדיקטטורה לאומנית נוסח רוסיה או לדיקטטורה דתית נוסח איראן – באחת יאבדו את הביטחון הבסיסי ואיכות החיים הגבוהה שקשורים בחירויות הפרט, בזכויות האדם ובצדק חברתי.
הסיכון השלישי, מקורו בחדירת הטכנולוגיה הדיגיטלית לכלל תחומי החיים, השתלטות התאגידים המסחריים האינטרנטיים על התרבות האנושית, ופיתוחי האינטליגנציה המלאכותית שעל פי דעת המומחים מתקרבים לנקודת האל חזור מבחינת יכולתם לקחת את המושכות מבני האדם ולהבנות מציאות שבה המכשירים אדונים ובני האדם משועבדים.
בין שבמישור המשפחתי הפרטי ובין שבמישור הציבורי של מערכת החינוך, משמעות המשבר העולמי והסיכונים שגלומים בו היא נקיטת מהלכים יזומים שנועדו לטפח ולהעצים בקרב צעירים את הרגישויות, התובנות והיכולות שיאפשרו להם להתמודד בהצלחה עם אתגרי חייהם. מנקודת המבט של אנשי החינוך, שמחויבותם העליונה היא לקדם את הצעירים למיטבם ולהבטיח את עתידם, התעלמות היא בגידה בייעודם. דרושה לנו בדחיפות מהפכה באופי החינוך בבתי הספר ובתוכניות הלימודים כך שבלב העשייה הבית־ספרית יעמוד ידע מתוך החיים, על החיים ולמען החיים.
מדובר בתוכניות לימודים שבמרכזן חינוך לקיימות סביבתית, קיימות דמוקרטית וקיימות תרבותית. זהו חינוך שבמישור הערכי מכוון להבטחת קיום בכבוד לכל ובמישור הפרגמטי דואג לתפקוד מיטבי וארוך טווח של כל מערכות החיים, בטבע ובחברה, שיש להן תרומה מוכחת לרווחה ולשגשוג של האדם והאדמה. חינוך שאינו שולל דתות ואידיאולוגיות, אבל מעמיד כתכלית עליונה את קידום איכות החיים בחברה האנושית ובסביבה הטבעית.
הכותב הוא ראש קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים