זהו נוהל ידוע בכנסת: כשהחלטה מסוימת נחשבת חיונית ביותר בעיני הממשלה, היא מגדירה אותה כהצבעת אמון. מי שמצביע נגדה, מצביע נגד הממשלה. לקראת ההצבעה ללשכת עורכי הדין, קיבלתי מסרון בזו הלשון: "צו 8 להצלת הממשלה. חייבים להגיע ולהצביע רק לא בכר". כלומר אפי נוה.
ביום הבחירות, שנינו (בעלי ואני, בעלי זכות הצבעה) הגענו לקלפיות מעט אחרי 17:00. קצת חששתי מהדיווחים על תורי ענק, אך החששות הופרכו חיש מהר. על הרחבה שליד הלשכה ברחוב שופן בירושלים התגודדו כמה עשרות אנשים - עומס סביר עד נסבל. פעילי עמית בכר ניגשו אליי, מבקשים להסביר. שני מתמודדים על ראשות מחוז ירושלים ואחד מהמועמדים על ראשות הלשכה קיבלו את פנינו על המדרגות.
פעילי נוה לאו דווקא ששו אלי קרב. גבר רחב כתפיים לבוש בחולצה ועליה שמו של נוה באותיות קידוש לבנה התהלך בקהל בשתיקה, מפגין נוכחות. צעירה נוספת חילקה פתקים. היא לבשה בגדים של בוגרת אולפנה, והמחזה יצר תחושה קלה של פארסה, כאילו ילדה טובה ירושלים ממשפחה מהוגנת מחלקת פתקים של מועדון פוסיקט.
וכעת, מספר מסקנות ביום שאחרי הסערה. אז מה היה לנו?
בלי קשר לתוצאות הבחירות, נרשם מחדל ערכי קשה בהתנהלות לשכת עורכי הדין. לו עו"ד מהשורה היה מורשע, כפי שהורשע נוה, סביר להניח שהלשכה הייתה פותחת בהליך משמעתי נגדו וכתוצאה מכך משעה אותו זמנית או באופן קבוע. מציאות שבה עבריין מורשע מנוע מלשמש כעו"ד אם הוא אדם מהיישוב, אבל יכול להתמודד על ראשות הלשכה אם הוא מקושר וחזק – היא מציאות של מדינת עולם שלישי.
ההצבעה התגלתה כחוצת קווים ומחנות פוליטיים. התוצאות במחוז תל אביב היו צפויות, אבל גם במחוזות שהם מעוזי הליכוד ו/או מפלגות הקואליציה, נחל נוה הפסד צורב. לראיה, בירושלים גרף המנצח, עו"ד עמית בכר, 66% מכלל הקולות. בדרום התחלקו הקולות בין השניים חצי־חצי, עם יתרון קל מאוד לבכר.
שר המשפטים יריב לוין תמך בגלוי בנוה ופעל לטובתו, תוך שהוא מאריך בהחלטה שרירותית את שעות ההצבעה. הממשלה, כאמור, הכריזה על הבחירות בלשכה כעל הצבעת אמון בממשלה. ציבור עורכי הדין הצביע אם כן אי־אמון בממשלה, וברוב מוחץ.
בקרב עורכי הדין, כמו בקרב הציבור הכללי, קיימת קבוצה גדולה של ימין שפוי נורמלי. מצביעים שמעוניינים ברפורמה במערכת המשפט אך לא בהפיכה משטרית. מצביעים שמעוניינים בקידום מטרות ימין מדיני וכלכלי, אך מתנגדים בתוקף לחיבוק דוב עם אנשי ציבור מושחתים, שחלקם כבר סוחבים איתם שק הרשעות, ועם קבוצות הכוח שתומכות בגלוי בשחיתות ובהתנהלות דורסנית.
עם זאת, עצם העובדה שאלפי עורכי דין מצאו לנכון לתמוך בעבריין מורשע, תהיה הסיבה אשר תהיה, מדאיגה ביותר.
הטרוניה של נוה שלפיה עורכי הדין העדיפו מניעים פוליטיים על פני האג'נדה המקצועית של הלשכה היא אמירה אורווליאנית. ההפך הוא הנכון: נוה התחייב בגלוי להפוך את לשכת עורכי הדין לזרוע של הממשלה ולהכפיף אותה לשר המשפטים המכהן. במהלך הקמפיין טען בגלוי שזו הדרך היחידה לשמור על ייצוג הלשכה בוועדה למינוי שופטים בפרט ועל הלשכה בכלל. אכן אג'נדה מקצועית שאין כדוגמתה.
ראשי הקואליציה משבשים את ההגדרות "שמאל" ו"ימין". חיפוש בגוגל מעיד: נוה, תל אביבי נהנתן, בריון צמרת ורודף שמלות, מעולם לא גילה עניין במאבק בעד בנייה ביו"ש ובעד שלמות הארץ. אבל למי אכפת?
אפי בצלם רמי
השאלה המתבקשת היא מדוע בעצם הקואליציה הריצה מועמד כמו נוה. עבריין מורשע. אדם דורסני, מושחת ויהיר, שבז בגלוי לכמעט כל נורמה ציבורית מקובלת ומפגין זלזול בנשים. עובדה, הוא לא התנצל. לא אמר "טעיתי, אני מרכין ראש, אתקן את דרכיי". לא, נוה אפילו לא טרח להתחפש לאיש ציבור סולידי, מנומס, שומר חוק וסדר ומכבד את הבריות. כי למה מה, מי צריך את השטויות האלה?
על פניו, לוין ועסקני הליכוד היו יכולים לחפש מועמד פחות שנוי במחלוקת. גם ארקדי אליגולשווילי וגם דורון ברזילי, איש הליכוד, קרובים בדעותיהם לקואליציה. ומן הסתם לא חסרים עורכי דין שתומכים בתוכנית לוין ושמחה רוטמן, שאותם ניתן היה להעצים ולהריץ. אבל לא, הקואליציה השליכה את יהבה על המועמד הכי לא אטרקטיבי שעל המדף.
התשובה פשוטה: בעיני אנשי המפתח בקואליציה, התכונות האלה לא מהוות חיסרון, הן היתרון. זוכרים את המועמד המסתמן הקודם מטעם הליכוד? - עו"ד אייל בסרגליק, אשר התפרסם כשתבע שכר טרחה בסך מאות אלפי שקלים על כלום ממשפחת וולקוב, כשאבי המשפחה, יורי, נרצח על ידי בריון שיכור כוח במעבר חצייה בחולון. בסרגליק הוא מאותו בית ספר. דורסני, גס רוח, יהיר, כוחני וציני. דפוס זהה.
על כן לא טרחו בהנהגת הליכוד לחפש ולהריץ מועמד מכובד, שלכל הפחות לא הורשע בפלילים. זוהי תרבות פוליטית של הקואליציה: המודל המועדף הוא פעיל ליכוד מהזן של רמי בן יהודה, שהשתולל וקילל וגידף ועלב בנשים והכה מפגינים בני 70.
בן יהודה לא זכה לגינוי במפלגתו. הוא זכה לחיבוק חם ממירי רגב. הוכח שהשיטה עובדת, אז למה לשחק אותה עם פוליטיקה נקייה ונימוסים והופעה מכובדת? מועמד יכול ואף מוזמן לגדף, להרים קול, להפגין זלזול בוטה בבני שיחו, לדחוף, לירוק על הרצפה ולהעיף בדל סיגריה על המדרכה.
חלפו ימי הנסיכים בליכוד וימי ההדר של ז'בוטינסקי. בעידן של שלמה קרעי, טלי גוטליב וכל מיני אביחי בוארון, ניסים ואטורי וגלית דיסטל־אטבריאן, מועמד כמו אפי נוה אינו חריג בנוף.
שלא לדבר על שמירת החוק. אם עבריין מורשע מוזמן לחזור לתפקיד שר הפנים, למה שעבריין מורשע אחר לא יסייע להסיר קשיים שהערים בג"ץ על דרכו של יו"ר ש"ס בחזרה לממשלה?
ואחרון חביב. שר המשפטים, שלא רווה נחת מתוצאות הבחירות בלשכה, כבר זומם לפרק את הגוף שלא סר למרותו, וח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד) מבקש לקדם הצעת חוק בהתאם. למילביצקי חשבון משלו עם הלשכה: בטרם נבחר לכנסת, הועמד לדין משמעתי בגין אימות תצהירים כוזב. גם הוא, מסתבר, הולך בתלם.
לוין־רוטמן טענו כי צמרת לשכת עורכי הדין סרחה, ועל כן יש להוציא את נציגיה מהוועדה למינוי שופטים. כדי לשפר את הרמה המוסרית ואת מעמדה הציבורי של צמרת הלשכה, הריצו את אפי נוה. אה, כן, הם אף טוענים שמתנגדי הרפורמה מסרבים לכבד את תוצאות הבחירות. בשונה מלוין עצמו, שמכבד את תוצאות הבחירות ללשכת עורכי הדין ועל כן מבקש לפרקה.
אתיקה ותרבות דיבור
ביום שלישי, אחרי הפיגוע המצמרר בכניסה ליישוב עלי, התושבים הונחו להסתגר בבתיהם ולהגיף תריסים. היה זה לאחר שאחד המחבלים חוסל והשני הצליח להימלט. בעוד צה"ל והשב"כ פועלים לאיתור המחבל ואלו שסייעו למבצעי הפיגוע, סיפק ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה תשובה מוחצת כשהכריז כי הקהילה הלהט"בית מסוכנת יותר מחמאס וחיזבאללה.
ח"כ פינדרוס מוכר היטב בתור איש ציבור שרוחש הערכה רבה לצה"ל: לפני כשנתיים הסביר כי מי שהתגיירה בגיור צה"לי היא שיקסע, ואבא של בחור שמתחתן איתה צריך לשבת שבעה. בשנה שעברה הגדיל לעשות כשהצהיר כי החלום שלו הוא לפוצץ את בית המשפט העליון. ראו הוזהרתם.
נכון לשעת כתיבת שורות אלה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לא התייחס לחוות הדעת הביטחונית של ח"כ פינדרוס. אוחנה, הומו מוצהר, גם לא הגיב כשפינדרוס הפגין בו זלזול בוטה ויצא מאולם המליאה בשעת השבעתו. אם שקלתם להגיש תלונה על התבטאותו האחרונה של פינדרוס, רשמו לפניכם שהקואליציה מינתה אותו ליו"ר הוועדה לתלונות הציבור.