אירועי האלימות שאנו רואים בימים האחרונים במחאת הדרוזים הכו לא מעט אנשים בתדהמה. מי חשב שזה יכול לקרות? אומנם הוויכוח עצמו הוא על הקמת חוות הטורבינות, אך זהו הסיפור שמעל לפני השטח. מתחת לפני השטח מבעבע זעם גדול מאוד. זה היה עניין של זמן עד שהזעם הדרוזי היה מתפרץ ויוצא. בקרב ראשי העדה יש כעס גדול מאוד על הממשלה. היטיב לתאר זאת ראש מועצת דליית אל־כרמל, רפיק חלבי, שאמר ש"אנחנו על סף אינתיפאדה בכפרים הדרוזיים בישראל".
ראש מועצה מאשים: "התרעתי בפני נתניהו וראש השב"כ והעלימו עין"
נתניהו: "לא נקבל התפרעויות - לא ברמת הגולן ולא ביהודה ושומרון"
הכעס הדרוזי הוא לא דבר חדש. הוא נבנה במשך שנים בשל תחושה שקיבלנו מהמדינה שלפיה אנחנו טובים לשירות הצבאי, מעין שכירי נשק, אך עם תום השירות אנחנו לא מקבלים את אותם התנאים כמו כל אזרח ישראלי אחר. חשוב לזכור שהדרוזים מלווים את המדינה מיום הקמתה, הם לא חדשים בנוף המקומי. לא יעלה על הדעת שאנשים שנתנו את מיטב שנותיהם למדינה ייאלצו כעת למצוא פתרונות פיראטיים לחיבורי חשמל, מים, בנייה ועוד.
כמי שחי כאן ונלחם למען מדינת ישראל בעולם, הייתי מאלה שהתריעו בפני הממשלות השונות על המצב. כבר שנים אנחנו מתריעים שחוק קמיניץ, שנולד בקול תרועה רמה נגד הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי, פוגע קשות באלפי צעירים דרוזים שמסיימים את שירותם הצבאי ורוצים לבנות את בתיהם ביישוביהם. קיבלנו תשובות שהוא יוקפא, אם לא יבוטל, אך טרם השתנה דבר. בינתיים, במקום לבנות את בתיהם ולהתחיל את חייהם, הצעירים הדרוזים נקנסים בקנסות כבדים על פי סעיף 116 לחוק התכנון והבנייה.
בהמשך הגיע חוק הלאום, שבכל צורה פוגע בנו ישירות. חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, שנחקק ב־2018, קובע כי "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי" וכי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". ואנחנו שואלים: מה איתנו? בשעה שיהודים המשתמטים משירות צבאי ומחובה לאומית בסיסית נחשבים לאזרחים עם זכויות מלאות, אנחנו משרתים תוך סיכון חיינו, הראשונים להגיע לכל פעולה משמעותית, אך נחשבים לסוג ב'. מדוע?
הגיע הזמן שמדינת ישראל תציג תוכנית חומש רצינית לעדה הדרוזית ותראה כיצד אנשיה יכולים להשתלב במרקם החיים הישראלי בכל מקום – בתעשייה, במסחר, בהייטק, באקדמיה ועוד. הדרוזים כאן כדי להישאר, וקברניטי המדינה צריכים להבין זאת ולבחון כיצד לשפר את איכות חייהם ולשלב אותם בתוך החברה הישראלית ובכלכלתה.