ביום שישי האחרון ירד המסך על שנת הלימודים תשפ”ג והותיר תמונת מצב עגומה ומדאיגה. כ־1.7 מיליון תלמידי כיתות א’ עד ו’ יצאו לחופשת הקיץ עם סימני שאלה גדולים לגבי עתיד החינוך בישראל. מיותר לחזור כאן על קלישאות ששמענו אלפי פעמים: “החינוך הוא עתידה של המדינה” או “בלי חינוך אין עתיד”. הרי כל בר דעת מבין מה חשיבותו של החינוך לעתיד המדינה, חוץ מהממשלה הזו שעסוקה מבוקר עד ערב בפסקת ההתגברות, במינויי שופטים ובעילת הסבירות.
במדינה מתוקנת היו מציבים בימים אלה את מערכת החינוך בראש סדר היום, לצד הטיפול בביטחון וביוקר המחיה. כל הורה בישראל חש את ההידרדרות של מערכת החינוך שלנו לאורך שנת הלימודים האחרונה, שנפתחה באיומי שביתה ועד לסיומה לא הצליחה לצמצם את הפערים הגדולים בין התלמידים, שבאים לביטוי בהישגים נמוכים במדדים הפנימיים ובמדדים הבינלאומיים. לקראת שנת הלימודים הנוכחית הוכנו על ידי שרת החינוך הקודמת יפעת שאשא־ביטון תוכניות חינוך חדשות שהיו אמורות לחזק את המערכת ולצמצם פערים, אך שר החינוך הנוכחי יואב קיש, מיד עם כניסתו למשרד, ביטל אותן בהינף יד.
בעוד חודשיים, בתום חופשת הקיץ, תחל שנת הלימודים הבאה, כשנכון לכתיבת שורות אלה מדובר במערכת מרוסקת, שסובלת ממחסור חמור בשעות לימוד, במורים, בגננות ובסייעות. במציאות כזו היה מצופה משר החינוך ומראש הממשלה להכריז על מצב חירום במערכת החינוך ולגייס את כל מי שאפשר כדי לתת מענה למציאות המדאיגה הזו. השאלה שעולה בימים אלה היא: איפה החינוך ואיפה שר החינוך? מישהו שמע את שר החינוך מעלה את קשיי החינוך בממשל ובכנסת?
בקרוב הכנסת תצא לפגרת הקיץ, וכצפוי, הבעיות הקשות שרובצות לפתחה של מערכת החינוך יישארו ללא מענה. על הסיכוי ששנת הלימודים תיפתח במועדה אפשר רק לחלום. חשוב להדגיש כאן שההידרדרות במערכת החינוך שלנו לא החלה עם הקמת הממשלה הזו, זו ירושה של הממשלות בעשור האחרון. כשמנסים להגיע לשורש הבעיה של מערכת החינוך המידרדרת, המסקנה הראשונה שמתקבלת היא שיש כאן למעשה כמה מערכות חינוך נפרדות, שביחד מרכיבות מנגנון מנופח ומסורבל שבעיקר גורם לבזבוז נוראי של כסף רב, במקום שהכסף הזה יופנה לשיפור רמת המורים ושכרם.
ממוצע הציונים של תלמידי ישראל הוא מתחת לרמה של תלמידי המדינות המפותחות, והוא אף אינו כולל את תלמידי החינוך החרדי, שאינם נבחנים באותם מבחנים. אפשר לצרף לכישלון הזה את הירידה המשמעותית ברמת המורים בישראל. די בזאת כדי לשאול את שר החינוך, את ממשלת ישראל, את הקואליציה שקיבלה 64 מנדטים כדי להביא לשינוי ושיפור: למה אתם מחכים? מה עוד צריך לקרות כאן במערכת החינוך כדי שתתחילו לפעול?