כבר למעלה מחמישה חודשים שאנחנו נמצאים בעיצומו של קרע פנימי אדיר, ונדמה שככל שהזמן חולף השבר רק הולך ומחריף. בשבוע שעבר חווינו כאן את אחד השבועות המורכבים והעצובים ביותר בישראל בתקופה האחרונה, שבוע שבו ממש ראיתי והרגשתי שאנחנו בהתפרקות פנימית.
ניצב עמי אשד הודיע על פרישה ותקף: "הודחתי מתפקידי על רקע פוליטי"
לאחר העימותים הסוערים וחסימות הכבישים: המחאה בנתב"ג הסתיימה
מחלוקות, הפגנות וויכוחים הם דבר חשוב ובסיסי במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל, אבל צריך לזכור שגם במחאה צריכים להיות גבולות. יש לי תחושה שבכל המחאות של התקופה האחרונה, ובשבועות האחרונים ביתר שאת, אבדו כל הבלמים והגבולות.
אני מבקש להעלות על הכתב שאלה אחת: לאן אנחנו עוד רוצים להגיע עם ההתפרקות החברתית הזאת?
הפגנת הבושה שהייתה ביום שלישי בנתב"ג, שבה אותם מפגינים חסרי אחריות בחרו לשתק את המדינה בזמן שלוחמינו הגיבורים נלחמים למען ביטחון המדינה בג׳נין היא שיא הטרלול ושיא האנרכיה. במשך שעות שיתקו המפגינים את עורק הכניסה והיציאה של המדינה ולא בחלו באמצעים. אלימות, צעקות, קריאות, מגפונים והכל בשם ״הדמוקרטיה״.
קיבלתי בזמן אמת תמונות וסרטונים מחברתי סטלה ויינשטיין, שנקלעה בעל כורחה לסיטואציה הזאת כי חזרה מחופשה משפחתית, ואני חייב לומר לכם שנחרדתי. למה ילדה קטנה צריכה לרעוד ולבכות מפחד רק בגלל חסימה מטורפת?
השיא של השבוע היה ביום רביעי, כאשר מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמי אשד, מכנס לעצמו מסיבת עיתונאים במטה המשטרה ונושא נאום פוליטי בזוי, מביש ומסוכן בעודו לובש את מדי משטרת ישראל. בואו נגיד שלא הופתעתי מהדברים שאותם אמר אשד, אבל הדבר שהכי הכעיס אותי הוא חוסר הכבוד המשווע של עמי אשד למשטרת ישראל, לחוק ולמדינת ישראל.
בישראל יש חוק ברור שאוסר על לובש מדים להתבטא פוליטית. כנראה שלעמי אשד נוח לצפצף על החוק הזה ולהפוך את משטרת ישראל באופן רשמי לגוף פוליטי כי הרי ברור לכולם שהוא לא יקבל שום נזיפה כי למחבקי המפגינים מותר הכל. כמה צביעות וכמה חוסר שוויון.