אני זוכרת את היום הראשון שהבן הבכור שלי עלה לכיתה א' כאילו זה היה אתמול והי עברו קצת יותר מ-16 שנה. ביום הראשון בבית הספר, כאשר נפרדנו הוא בכה ואני בכיתי יותר, הרגשתי כאילו אנחנו נפרדים לחודש ולא לארבע שעות, הרגשתי שאני שולחת אותו לשדה קרב ולא לכיתה עם עוד 28 ילדים מתוקים ובעיקר הרגשתי חוסר וודאות ואיבוד שליטה, פתאום הכל קיבל ממדים אחרים וגדולים, זה כבר לא הגן הקטן והחמוד שהוא היה בו, המבנה של בית הספר היה גדול יותר, עשרות ילדים לא מוכרים התרוצצו לפני הצלצול, מורים רבים התהלכו במסדרונות... ופתאום הכל היה נראה מלחיץ, מפחיד ומדאיג יותר... נשמע דרמטי? אולי, אבל זו הייתה ההרגשה ואני בטוחה שעוד הורים רבים הזדהו איתי.
במהלך החיים שלנו יש לא מעט טקסי מעבר משמעותיים כגון בר מצווה, מעבר לתיכון, צבא ועוד. גם המעבר מהגן לכיתה א' הוא טקס מעבר משמעותי בחיים, וכמו בכל טקס מעבר אנחנו צריכים להתכונן לקראתו.
כאמא צעירה שהתמודדה בפעם הראשונה עם המעבר מהגן לבית הספר לא ייחסתי חשיבות להכנה, להכוונה ולהדרכה. הייתי בטוחה שהכל בשליטה, הרי מגיל שלוש וחצי הבן שלי כבר זיהה את כל המספרים והאותיות, בגן חובה הוא כבר קרא וכתב מילים אז מה הבעיה? מבחינתי הוא היה הכי מוכן שיש. הבעיה היא שלא לקחתי בחשבון שיש צורך בהכנה מעבר להיבט הלימודי כמו הכנה בהיבט הרגשי, מוטורי, חברתי ולא לקחתי בחשבון שגם אני מרכיב חשוב בתהליך עם יכולת השפעה לא מועטה על המעבר המשמעותי הזה.
לימים הבנתי את הטעות שעשיתי בה השלכתי את החששות שלי על הילד, המעבר מלחיץ ומפחיד את הילד, לא פחות. כהורים זה אך טבעי לחשוש ולדאוג מהלא צפוי, מהשינוי המשמעותי וזה אכן התפקיד שלנו לדאוג אבל אנחנו צריכים לעצור ולנסות להבין האם אנחנו חוששים כי הילד חושש (מתוך הזדהות) או שבאמת יש לנו סיבה ממשית לחשוש (בגלל מגבלה מסוימת). תפקידנו כהורים הוא לשדר אופטימיות ולהעניק לילד תחושת ביטחון, לתת לו תחושה שאנחנו מאמינים ביכולתו להצליח ושאנחנו שם עבורו, לכל קושי, לכל בעיה.
שני דברים נוספים שעזרו לי להפחית את תחושת חוסר הוודאות ולהרגיש מעורבת יותר הם:
1. עידוד השיח - הבן שלי פחות אהב לשתף מטבעו ולכן הקפדתי על יצירת שיח וגילוי עניין בחוויות שלו בבית הספר, שאלתי שאלות מכוונות כגון עם מי הוא שיחק בהפסקה, מה שימח אותו? מה העציב אותו? נשאלו שאלות לא מהמקום החוקר אלא ממקום של התעניינות,מומלץ לבצע את השיח בארוחת צוהריים/ערב, בזמן המקלחת וכדומה.
2. ההטרמה (הכנה מראש) - אחד הכלים היעילים עבור ילדים והורים גם יחד. הכנה לשינוי שמגיע, תיווך של המקום, סדר היום החדש, הכרת הנפשות הפועלות, מה מצופה מהילד לדעת, עד כמה על ההורה להיות מעורב ואיך- ככל שנדע יותר לפני המעבר, ומה מצופה מאיתנו, מהילד, כך גם הילד וגם ההורים יגיעו עם תחושת ביטחון גדולה יותר, פחות חוסר וודאות ויהיה קל יותר להסתגל לשינוי.
בהצלחה!
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת, מתמחה בקשב ומאבחנת דידקטית, יוצרת הקורס הדיגיטלי להורים "הכנה לכיתה א'". תכנים נוספים והרצאה בנושא הכנה לכיתה א' ניתן למצוא בעמוד האינסטגרם- yaaraalon