קראתי בדאגה רבה את טורו של פרופ' ארנון אדלשטיין תחת הכותרת "דוחות מהירות לא מסייעים בצמצום הקטל בכבישים", שפורסם ב"מעריב" בשבוע שעבר.

אקדים ואומר: הפרופסור הנכבד טועה לחלוטין בניתוח תמונת הבטיחות בדרכים, וטעות זו עלולה לפגוע בתחום, להטעות את ציבור הנהגים ולהביא לאובדן חיי אדם.

הטענה של אדלשטיין שלפיה "מהירות אחראית לכל היותר ל־5% מהתאונות הקטלניות" לא רק שאינה נכונה, אלא הפוכה לגמרי מהמציאות בשטח. המחקר בתחום הבטיחות בדרכים מדרג את המהירות כגורם מוביל להיפגעות חמורה בתאונות, ואולי אף הגורם המשמעותי ביותר.
גישת המערכת הבטוחה, השואפת לחזון של אפס היפגעות בלתי הפיכה בתאונות דרכים, מצפה מהמדינה לדאוג לבטיחות דווקא כיוון שאנשים נוטים לעשות טעויות, ולכן מערכת התחבורה חייבת להיות סלחנית יותר לטעויות אנוש.

הקפדה על מהירות נסיעה מותאמת לתנאי הדרך היא קריטית במניעת תאונות דרכים קשות וקטלניות, ולאכיפה משטרתית תפקיד חיוני בטיפול בנהיגה במהירות מופרזת.

לצערי, פרופ' אדלשטיין אינו לבד. אני נתקל לעתים באנשים שטועים לזלזל במהירות כמחוללת תאונות דרכים. הסכנה בגישה הזאת היא יצירת אשליה בקרב נהגים שמהירות מופרזת אינה דבר מסוכן, וחיזוק הקונספירציה שמישהו כאן מנסה לעשות קופה על גב הציבור.

שנים ארוכות של אבולוציה הטמיעו בנו את ההבנה האינטואיטיבית של הסיכון הכרוך בגובה. כך למשל אף אחד מאיתנו לא ישקול לקנות דירה בקומה עשירית עם מרפסת בלי להתקין בה מעקה. הניסיון של המין האנושי עם מהירויות מעל 30 קמ"ש הוא חדש במונחים אבולוציוניים, בערך 100 שנים. זה לא מספיק זמן כדי לפתח הבנה אינטואיטיבית למידת הסכנה שבמהירות גבוהה.

בתי המשפט בישראל מפקחים על פעולת המשטרה, וטוב שכך. בשנת 2018 דרש בית המשפט מהמשטרה להקפיא את הפעלת מצלמות האכיפה הדיגיטליות. המחקר בישראל מצא שבתקופה שבה המצלמות יצאו משימוש חלה עלייה בתאונות הדרכים.

כדי להתקדם באופן אפקטיבי לקראת היעד שהציבה ממשלת ישראל – הפחתה של 50% בתאונות הדרכים החמורות עד סוף העשור, חייבים בין היתר להגביר את האכיפה המשטרתית על מהירות, להוסיף אמצעי אכיפה דיגיטליים ולהוריד את סף האכיפה.

צודק פרופ' אדלשטיין שלבתי המשפט לתעבורה תפקיד חשוב בשינוי המגמה, אולם ללא אכיפה משטרתית אפקטיבית בתי המשפט הם חסרי השפעה.

הכותב הוא המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכן פרופסור מן המניין במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון בנגב