כינוס מיוחד נערך שלשום בכנסת תחת הכותרת “זכות להפרדה מגדרית”. על פי הפרסומים בתקשורת, הכינוס היה אמור לעסוק ב”זכות ללימודים בהפרדה” וב”זכות לקיים אירועים בהפרדה”. אך ארגוני נשים דתיים וחרדיים שביקשו להגיע לכינוס, שנערך במסגרת השדולה למען האישה הדתייה והחרדית, במטרה להשמיע את קולם – נענו בשלילה. אם לא די בכך, הגדילו לעשות חברי השדולה, אשר בראשה עומדת ח”כ לימור סון הר־מלך (עוצמה יהודית), ואף מנעו כניסת כלי תקשורת לכינוס, כך לפי הפרסומים.
סיפור השדולה ומאבקה על הזכות להפרדה מגדרית הוא תמצית סיפורה של ממשלת ישראל הנוכחית; ממשלה המנכסת לעצמה את הבעלות על הזהות היהודית. מאז הקמת מפלגת הציונות הדתית, המחנה האמוני מנסה לטעון כי הוא מייצג באופן ייחודי את הציבור המסורתי, הדתי והחרדי. אלא שמדובר באסטרטגיה פוליטית שמטרתה להפוך את המפה הפוליטית בישראל למערכת בינארית שלפיה ימין - אוהב יהדות, שמאל ומרכז – שונאיה. קיומה של שדולה בעניין הזכות להפרדה עורר מחאה פנים־דתית־חרדית.
מדובר בעוד צעד קיצוני שמטרתו להסיג לאחור את זכויות הנשים על בסיס השקפה דתית. ניסיון זה משתקף היטב בסיפורה של השדולה ובהתמקדותה בנושא ההפרדה המגדרית, כאילו זו הבעיה החמורה ביותר של נשים דתיות. מה עם טיפול באלימות במשפחה ובאלימות מינית, מה עם סיוע לעגונות? הכל זז הצדה. נדמה שהשדולה הפכה כלי נוסף למלחמה בזכויות ליברליות.
בתורתנו ישנן לא מעט התייחסויות לחשיבות אחדות ישראל. הפסוק המתאר את עם ישראל לפני מתן תורה, כאשר כל בני ישראל עומדים מול ההר, הינו: “ויחן שם”. רש”י מסביר כי העובדה שמדובר בלשון יחיד (“ויחן”) נועדה לומר שעם ישראל היה באותו זמן “כאיש אחד בלב אחד”. נבחרי הציבור שלנו צריכים לשנן פסוק זה יומם וליל. בטח ובטח אלו המתיימרים לייצג את המחנה האמוני. לא משנה עד כמה אתם איתנים בעמדתכם, לא ניתן להתעלם מחלקי העם האחרים.
הכותב הוא מייסד המכון לחקר היהדות והציונות, לשעבר יו"ר ארגון גשר ובני עקיבא העולמית