בחודשים האחרונים אנו עדים שוב לתופעה של איום באי־התייצבות לשירות צבאי או למילואים, ולמקרים בודדים של אי־התייצבות בפועל. בניגוד לעבר, אז הייתה הסרבנות סביב אי־הסכמה על אופי הפעילות של הצבא, הפעם אין קשר בין פעילות הצבא ובין הסיבה לאי־ההתייצבות. יש כאן ניסיון להשתמש בשירות הצבאי ובמערך המילואים כמנוף לקידום אינטרסים פוליטיים. מאפיין נוסף הוא שקצינים בכירים לשעבר בארגוני ביטחון מביעים הסכמה ואף מעודדים סרבנות או אי־התנדבות. רבים מהקצינים האלה אינם משרתי מילואים בפועל, אלא קצינים בדימוס.
יש לראות בחומרה עידוד של מנהיגים ומפקדים בכירים לשעבר לאי־התייצבות, כשאין להם שום אחריות לתוצאות של מעשיהם על כשירות הצבא. אפיון נוסף הוא שימוש במותג "מערך המילואים" על ידי ארגון "אחים לנשק", לפעמים תוך שימוש בדרגתם הצבאית, תפקידם ויחידתם. הטענות העיקריות שנשמעו במחאת המילואימניקים היו ש"לא ישרתו בדיקטטורה", "אי־התנדבות זו לא סרבנות" ו"כעת אני לא יכול לבוא למילואים כי אני נלחם על הדמוקרטיה".
עד כה ניתן לדבר על הסרבנות שלא הייתה. האיומים לא מומשו, חלק גדול מהמאיימים הסתפקו בפנייה אנונימית לתקשורת מבלי לעשות אף צעד מעשי, ובמקרים רבים אפילו לא הודיעו ליחידתם על כוונתם לסרב. עם כל זה, אין להקל ראש במה שקורה. לתפיסה הציבורית שניתן להשיג הישגים פוליטיים על ידי שימוש באיומי אי־התייצבות לשירות יכולות להיות השלכות חמורות בעתיד על גרירת הצבא לכל מחלוקת פוליטית במדינת ישראל. מהאירועים האחרונים ניתן כבר להפיק כמה לקחים: ראשית, רבים נשאו את שם המילואים לשווא. יש לעשות הבחנה בתקשורת בין מי שמשרת במילואים בפועל ובין מי שקיבל פטור והוא אינו במילואים אלא בדימוס. מי שבפועל לא עשה מילואים במשך כמה שנים - יש להוציאו לפטור.
שנית, לקצינים בכירים או מפקדי יחידות במילואים שמשפיעים על אלפי חיילים יש להגדיר כללי אתיקה כשהם מופיעים בתקשורת מכוח תפקידם הצבאי ולא כאזרחים פרטיים. מצופה מהם להתנהג באופן ממלכתי ולא פוליטי. שלישית, מערך המילואים מתגייס על פי חוק ומבוסס על התנדבות וערכי השליחות והרֵעות. אבל חוק אינו יכול לחייב רוח לחימה. רוח לחימה נוצרת בין השאר מהערכים הנעלים של שליחות למען המדינה ורעות כלפי החברים ליחידה. ערכים אלו אינם יכולים להיות על תנאי. אי אפשר להתנדב "בעירבון מוגבל", ואי אפשר לקחת פסק זמן מהאחריות לכשירות ולמוכנות למשימה. רביעית, מערך המילואים הוא אחד המקומות הבודדים במדינה שהמשרתים בו באים מכל הפסיפס של החברה הישראלית, והוא אחד הביטויים המרכזיים להיותו של צה"ל "צבא העם". פגיעה במערך המילואים היא פגיעה במוכנות, בחוסן הלאומי ובחוסן החברתי.
יש לי אמון מלא ברעיי הלוחמים ובמפקדים שלי ללא תלות בדעותיהם הפוליטיות. אמון זה נבנה במשך שנים ואלפי שעות של אימונים ותעסוקות שבהן פעלנו יחד למטרה המשותפת של ביטחון מדינת ישראל. בניהול נכון צה"ל יוכל להשתמש באירוע הזה, לעשות את הבירור הערכי הנדרש ולצאת ממנו מחוזק ומלוכד יותר.
הכותב הוא תא"ל (במיל'), עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, כיהן כקצין מילואים ראשי בצה"ל