התעקשות הממשלה לקדם את הרפורמה המשפטית ומוכנותה לשלם כל מחיר עבור המטרות שכל מרכיב בקואליציה מעוניין להשיג מהחלשת מערכת המשפט, מסירה כל ספק באשר לכוונותיה בנושא החיבור בין עליונות האינטרס האישי של ראש הממשלה, לשאיפה של הציונות הדתית בראשות סמוטריץ’ להקים את ״מכבסת בג״ץ״ להכשרת מפעל ההתנחלויות, ולאינטרס החרדי להשתמטות גורפת מגיוס. כל אלה יביאו באופן ברור לביטול צביונה של מדינת ישראל כדמוקרטיה ציונית ליברלית.
מפעל חיים משגשג של מיליוני אזרחים, השקעות עצומות של עשרות שנים, לצד משברים, דימום ומחיר אובדן של עשרות אלפי בנינו, עלול לרדת בעשרת הימים הקרובים לטמיון. את המחיר הזה נראה שהשותפות לקואליציה מוכנות לשלם ואולי הן אף משתוקקות למחוק את הפרק הזה בהיסטוריה של מדינת ישראל הציונית, המזוהה בעיניהן כשמאל, חילוניות ואליטיזם, בעבור הקמת מדינת יהודה הלכתית ואנטי־ערבית, שתשלוט בשלושה מיליון פלסטינים, כולל נטישת הגליל והנגב והתחרדות מרכז הארץ. מה שהרבה אזרחים עדיין לא רואים הוא שמסע נקמה זה, מלבד חורבן, לא ישיג מאום, אך עתיד זה כבר החל.
ישראל איבדה בתוך חודשים ספורים את מעמדה הבינלאומי המעולה. המותג “ישראל מתקדמת” מוכתם ויוצא אל מחוץ לקדמת הבמה של המדינות המובילות. האפשרות שתהיה הערכה מחדש של יחסי ארצות הברית עם ישראל היא חמורה מאין כמוה. התקדים הזה נאמר ב־1975, כשבראש המדינה עמד מנהיג שהבין עניין והתיישר מיד עם דרישות קיסינג׳ר לעקרונות ההסכם עם מצרים. היום חלק מהשרים הם בורים ברמה שאינם מבינים את חומרת הדבר, וראש הממשלה חושף, ללא שום אילוץ, את ישראל לרמות סיכון ופגיעה בעמוד השדרה של עוצמתה ויציבותה.
הקריאה השנייה או השלישית בכנסת לא משנות דבר בנוגע לתדמית ישראל בעולם. כבר כעת ישראל נראית בלתי יציבה ובדרך להתדרדרות. ההתערערות הכלכלית הגוברת, הבריחה המשמעותית המתרחשת מהארץ, עליית האלימות ברחובות והחדרת השסע לתוך צה״ל מהוות תהליך קריסה שבשלב מסוים יפסיק להיות תלוי בהחלטות הממשלה ולא יהיה ניתן עוד לעצירה.
מדינת ישראל חזרה 56 שנים לאחור, לערב מלחמת ששת הימים, לימים שמצבנו הבינלאומי היה מעורער, ושררו פחד וחוסר ודאות לעתיד של האזרחים. אלא שאז הייתה הנהגה שאיחדה ושידרה תקווה לעם. היום, ממשלת ״הפרד ומשול״ קורעת כל סיכוי לאחדות וגורמת לאזרחי ישראל לאבד את תחושת הביטחון האישי.
ישראל החבוטה, במשבר פנימי ועם צה”ל שמתוח עד הקצה, עומדת על סף מלחמה. איראן וחיזבאללה ממתינים מעבר לפינה. טהרן מעוניינת להזחיל את ארצות הברית המשתוקקת להסדר עמה עוד לפני הבחירות בשנה הבאה, בעיקר כדי למנוע את עליית מחירי האנרגיה בשנת בחירות שם, ואין מנוף טוב יותר לאיראנים מאשר ישראל תחת הפגזה של טילים מלבנון כאשר המפתח הבלעדי לעצירה מצוי בידיהם. התהליך ההולך וגובר של הפסקת ההתנדבות למילואים מהווה דלת פרוצה והזמנה עבור חיזבאללה לפתיחת מלחמה. מלחמת לבנון השלישית תהיה הרעה במלחמותינו.
פחות מוצדקת מקודמותיה, ללא קונצנזוס לאומי רחב, עם התנדבות פחותה של המילואים, עם לגיטימציה בינלאומית בספק ועם ממשלה, שלמעט שר הביטחון, היא הכי פחות מתאימה ללקיחת החלטות במלחמה.
נכון כי מלחמה תעצור את מהלכי החקיקה האומללה, ואף תאחד את המדינה, לפחות לזמן מה, אך הנזק יהיה עצום, ובעיקר מיותר, ורק יגביר את הקרע הפנימי. האם נתניהו מסוגל עוד לגלות אחריות ולעצור את הדהירה לתהום? את זה נצטרך לגלות בזמן הקרוב.