היסטוריונים שינתחו בעוד שנים את תקופת השפל שעוברת על עם ישראל בימים אלה - ידגישו כנראה שאחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל למשבר הזה הייתה כשל מנהיגותי; היעדר מנהיגות כריזמטית ופרגמטית שיודעת מה חשוב ומה רצוי לעם ולמדינה; מנהיגות שיודעת לקבל וליישם החלטות קשות וכואבות.
את השסע כיום יוצרים אלה שמנסים לשנות כאן מציאות של 75 שנה ולערער את הדמוקרטיה. מי שמוביל את המהלך הזה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממנו היה מצופה לדאוג יותר לעם ולמדינה מאשר לשררה. בשעות קשות אלה היה מצופה גם מאופוזיציה מודאגת ונאבקת על עתיד המדינה ואזרחיה לגלות גדלות רוח ולפעול לאחדות העם, בלי חשבונות של אגו וכבוד. טוב היו עושים ביש עתיד אם היו מתאחדים עם המחנה הממלכתי לגוש אחד גדול ורחב שיגרום לממשלה הזו לעצור באחת את המרוץ לחקיקה. לזה בוודאי מצפים גם עשרות אלפי המפגינים שיוצאים בהמוניהם לרחובות. אחדות כזו של שתי מפלגות גדולות תגדיל את הקונצנזוס בעם ותחזק את העובדה שהדבר הכי חשוב כיום הוא לשמר את מגילת העצמאות ואת מעמדה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית. אחדות כזו גם תבהיר לאויבינו שלא אלמן ישראל, ושלמרות המשבר החברתי, עדיין יש כאן חלק גדול וניכר בעם שהוא מאוחד, חזק ונכון להתמודד עם כל איום.
האמת היא שהמדינה הזו לא קמה והפכה לנס בעיני כל העמים בזכות התפילות וקיום תרי”ג מצוות, אלא בזכות הציונות, שגרמה לצעירים יהודים רבים להגיד: התפללנו מספיק, שמרנו מספיק על החוקים והמצוות, חלמנו מספיק על הגאולה שלא מגיעה, הגיע הזמן לעשות, להקים מדינה - בית לעם היהודי בארץ האבות. הם עזבו בתים, משפחות, לימודים והגיעו לכאן לשממה, התיישבו על אדמות טרשים וביצות, לחמו בקדחת, ברעב ובכנופיות הערביות שהתנכלו להם, ולמרות הקשיים והמאבקים הקימו ערים וקיבוצים. היום יש מי שקורא להם, לבניהם, לנכדיהם: “פריבילגים”, “אנרכיסטים”, “סרבנים”.
מנגד עומדות דמויות כמו סמוטריץ’, בן גביר, רוטמן, דרעי ודומיהן, שרובם לא שירתו בצה”ל, ותרומתם לביטחונה ולחוסנה של המדינה שואפת לאפס. מול הסחף והטירוף הבלתי נתפס, יש חובה ליצור פה בדחיפות גוש אחדות שפוי ונאור: גנץ, לפיד, איזנקוט וכו’. חבל על כל שעה שחולפת. ההיסטוריה לא תסלח לכם אם לא תתאחדו עכשיו ומיד.