סרבנות או אי התנדבות זה בעצם אותו דבר, לא משנה איך תקראו לזה התוצאה זהה, כי חבורה של אנשים מיליטריסטים באופיים רוצים לקחת את מדינת ישראל בת ערובה. חוסר היכולת של אותה קבוצה להבין את ההשלכות של המעשים שלהם מעוררת את השאלה המתבקשת האם הם יכולים לתפקד בשעת אמת.
פרשן "מעריב" מעריך: האם מערך המילואים בדרך להתפוררות?
לכל צד ציפיות שונות: המלכוד הכמעט בלתי אפשרי של הרמטכ"ל הלוי | טל לב רם
אם צמצום עילת הסבירות, לה הסכים גם אהרון ברק בעצמו, מייצרת אצלם כאלה חרדות, ייתכן ועדיף ואנשים אלה לא יעמדו בעמדות מפתח בשעת האמת. בהינתן שהאויב רואה שומע ובוחן את המצב החברתי בישראל זה מספיק כדאי להזיז אותם מעמדתם הצבאית, רק כי הם פשוט לא בנויים לזה, גם אם בעברם מבצעי גבורה.
חשוב להדגיש שעם כל הרעש סביב הסרבנות ועם תקשורת שמייצרת פאניקה לפיה הרמטכ"ל עסוק כל היום בסוגית הסרבנים והפגיעה שלהם בכוחו של צה"ל במקום בביטחון המדינה או התחממות הגזרה הצפונית, אין באמת בעיה של סרבנות, יש התייצבות מלאה למילואים ואין שום מחסור בכוח אדם, וכנראה בצה"ל שהמשאב הזמין ביותר שלו הוא כח אדם, כנראה שלכל אחד יש מחליף.
ועדיין, הקריאה לסרבנות, על אף שלא מכילה בחובה איום ממשי כרגע, מעלה שאלה עקרונית האם צה"ל הוא אכן צבא העם. המספרים מראים שבאמת ליחידות המיוחדות וטייס יש תהליך של שכפול עצמי, למשל בטיס אחד מכל ששה טייסים הוא בן או אח של טייס כך גם ביחידות מיוחדות אחרות. מאידך, ואולי קשה לשמוע את זה אך שמתסכלים על החללים בעשור האחרון גם שם אפשר לעשות שיוך גיאוגרפי ופוליטי, ואכן, ורובם לא שייכים לצד שמפגין בקפלן.
הסרבנות גם עוררה שאלה קשה שכנראה הגיע הזמן לשאול והיא האם צה"ל הוא צבא העם כפי שהיה אמור להיות או שהפך להיות צבא הפנסיות התקציביות והמקורבים לצלחת. לכן, אין מנוס מלהתחיל את הדיון על צבא חצי מקצועי –מעין הפרטה של היחידות המובחרות על מנת לשמור על טוהר המידות, ההגנה על החיים של כולנו לא יכולה להיות מותנת בעמדות פוליטיות לא משמאל ולא מימין. אין צורך גם להקים יחידות יש מאין, קיים מודל לחימה מקצועי שמבצע את הפעולות הצבאיות המיוחדות - הימ"מ.
הימ"מ היא יחידה מבצעית מקצועית שהקומה לניהול אירועים של בני ערובה ולימים הפכה ליחידה לאומית למלחמה בטרור. הלוחמים בה הם אנשים בוגרים שבחרו באורח חיים שכזה, הם לא מתנדבים כמו הטייסים שבאים לימי מילואים (שמקבלים תשלום מכובד מאוד שיכול לעלות על השכר הממוצע במשק), הם עובדים עבור שכר חודשי כמו מרבית האוכלוסייה. לכן, זה לא מקרי שלא שמענו אף ימ"מניק אומר "אם עילת הסבירות לא תעבור אני לא אוכל להמשיך לעבוד" וגם להפך, הם לא הוציאו שום מכתב שקורא נגד סרבנות. הם קמים בבוקר והולכים לעבוד, רק שבמקום לשבת מול מסך מחשב, הם יוצאים לפעילות שמאפשרות לנו את שגרת החיים.
כמובן שיש עוד מספר יחידות מקצועיות הן במשטרה והן בשב"כ של אנשי צללים שעובדים למען ביטחון ישראל, המודל קיים והוא מוצלח מאוד, ולכן, צריך לשאוף לשם. במקביל צריך לשחרר לאלתר את כל הסרבנים משירות, אי אפשר לכפות שירות בדמוקרטיה. עם זאת, חשוב להשיר מבט ולהגיד לסרבנים או לאלה שבוחרים לא להתנדב שהפעלת כוח על דרג נבחר באמצעות הצבא (שאמור להיות א-פוליטי) עלולה להביא לשינוי משטר אמיתי של חונטה צבאית שלא תתיר חופש בחירה בשירות צבאי, חסימת כבישים או הפגנות בכיכר הדמוקרטיה.