ביום שאחרי תמונות הסלפי, החיבוקים וצ'אפחות הניצחון של ממשלת הימין בכנסת, תמונות שהזכירו את חינגת הניצחון של בית"ר ירושלים בגמר גביע המדינה בכדורגל. ביום שאחרי שחוק עילת הסבירות הפך לעובדה, לחלום שהתגשם עבור רוב מצביעי ממשלת הימין, והותיר בהם תחושה שמעכשיו הם שווים יותר. ביום שאחרי, ברור עוד יותר, כי זו כבר לא אותה מדינה, זה כבר לא אותו צבא וזה גם לא אותו עם חכם, כפי ששכנענו את עצמנו לאורך דורות.
אלמוג כהן בהאשמה חסרת תקדים: "היועמ"שית מנסה להחיות מחדש את המחאה"
סקרים חדשים חושפים: כמה שוקלים לעזוב את הארץ ומי מוביל בתמונת המנדטים?
עם חכם לא היה גורם לקרע ושסע כזה בתוכו בגלל חוק. עם חכם לא היה מגיע למצב של הרס המדינה, יצירת מופת שנבנתה במשך 75 שנה בדם, יזע ודמעות, בגלל שטות כזו, כשאין ספק וחולק שעם ישראל נקלע לשבר כמוהו לא היה כאן.
על כן הגיע הזמן לומר את האמת ולהניח אותה על השולחן - זה לא חוק הסבירות, זה מאבק אתני ישן, שלאורך השנים עטה מסיכות שונות שהסוו את האמת. השבר הזה נולד משילוב של שני זרמים חזקים בחברה הישראלית שחברו לזרם אחד, לכוח מאוחד גדול שמימש וסיפק את חלומם ורצונם של שני הזרמים, שניצלו ומנצלים את הכוח הזה לשינוי המשטר ופניה של מדינת ישראל.
הזרם הראשון הוא חלק ניכר מבני עדות המזרח בישראל, שלאורך שנים היו סביבו גורמים אינטרסנטים שעשו מזה הון פוליטי ופמפמו ללא הפסקה שהם ישראל השנייה המקופחת, שואבי המים וחוטבי העצים של האצולה האשכנזית המתנשאת, שהכל נתון בידיה, שכוונותיה להרחיק את מדינת היהודים מדת ישראל, להפוך אותה למדינת כל אזרחיה.
זרם שהשנאה שלו לאשכנזים ולכל מה שמייצג אותם הביא אותם לזה, שיש ביניהם כאלה שאומרים בגאון ללא ניד עפעף, שהם גאים בנאצים ששרפו שישה מיליון יהודים אשכנזים. הזרם השני הוא הזרם המשיחי קיצוני, רובו אשכנזים חובשי כיפות סרוגות, חלקם נפגעי ההתנתקות והפינוי מגוש קטיף, שחלומם הוא הגשמת חלום ארץ ישראל השלמה במדינת הלכה, כמו בימי שלמה המלך, כולל הקמתו מחדש של בית המקדש.
המכנה המשותף לשני הזרמים הללו הוא נטרול בג"ץ ושינוי החוקה ליישום והגשמת חלומותיהם, כמו מינוי אנשי שלומם לג'ובים, העברת תקציבים כראות עיניהם, פיטורי מי שלא לרוחם, איום על כל מי שלא מיישר איתם קו, סילוק כל מי ומה שמפריע להם וביצוע אפליה מתקנת, שיש בה עדיפות ברורה למי שנחשבו למקופחים ולחוקים שיהפכו את המדינה ליהודית טהורה.
לשני הזרמים הללו הצטרפו החרדים, שבג"ץ והחלטותיו הפריעו להם לאורך השנים, אבל עיקר עניינם הוא חוק הגיוס שמטריד אותם, מתוך ידיעה ברורה שרק מהפכה משפטית שתחליש את בג"ץ תשרת את רצונם. את השלמת התמונה סיפק כאן ראש ממשלה חלש, שמרוכז כולו במשפטו ובעתידו. ראש ממשלה כנוע ונשלט בידי שותפיו, שמנצלים היטב את התלות שלו בהם ומכתיבים לו את סדר היום.
אבל ביום שאחרי אסור לשכוח שיש כאן עם ומדינה עם אויבים אכזריים סביבה. מדינה עם כל כך הרבה בעיות פנים שמונחות לפתחה, ובעיקר ממשלה עם אפס יכולות ניהול. העובדות, לאורך שבעה חודשי כהונתה, מוכיחות זאת בבירור – מדובר בממשלה שעסוקה בעיקר בעצמה ובשרידותה.
מנגד, ביום שאחרי אסור ולא ניתן להתעלם מישראל השלישית – כל אותם מאות אלפי מוחים ומפגינים. ציבור שהתייצב ללא זהות פוליטית, חלקו הגדול צעירים/ות בתחילת דרכם, שיצאו בחירוף נפש להגן על דמותה ועתידה של המדינה לאורך 30 שבועות, לצד ציבור של מבוגרים יותר, בוגרי מלחמות, שלא יכולים לקבל את בן גביר כשר לביטחון לאומי ואת סמוטריץ' כשר האוצר, כפי שהם לא יכולים לקבל את חוק עילת הסבירות כצעד ראשון לקראת הפיכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לתיאוקרטיה.
ישראל השלישית היא זאת שאומרת ביום שאחרי ששמחתו של ח"כ רוטמן ושות' הייתה מוקדמת, שמדובר בניצחון פירוס, שבעצם חוק עילת הסבירות מקרב את הממשלה הזאת לקצה, כיוון שהיא אומנם העבירה את החוק הזה בכנסת ברוב של 64 אצבעות, אבל היא איבדה את הרוב בעם, שלמד להבין שכל מה שהממשלה הזאת עסקה מיום הקמתה לפני כשבעה חודשים הוא רק להעביר את חוק חיסול עילת הסבירות.