כמי שבא בשעריו של בית המשפט העליון במשך עשרות שנים, אני מתבונן בהתנהגותם של השופטים בעת הזאת - אולי לא כולם - והרגשה של אין אונים אופפת אותי; לעתים היא גם גורמת לי בחילה מטלטלת. הם נוטלים לעצמם, עוד ועוד, סמכויות לא להם כדי לעשות במערכות השלטון כבתוך שלהם תוך שימוש בביטויים “יצירתיים” שהם מייבאים מעולמות מדומיינים. אסתר חיות, בניגוד לקודמיה בתפקיד, אף עושה זאת, לטעמי, ברגל גסה ומתוך בהילות פזיזה כדי להספיק לתקוע, למיטב הבנתי, מסמרים ללא ראש בשיטת המשפט לפני פרישתה.
חזרתה הבהולה מחו”ל מדאיגה אותי במיוחד. היא מעידה על כך, בעיניי, שהיא מבקשת ליטול לידיה את המושכות ולנווט, לשיטתה, את הדיונים בעתירות הפוליטיות, שמבקשות לגרור את הערכאה שהיא עומדת בראשה למרכז המחלוקת שבה היא, אסתר חיות, לכאורה כבר בחרה צד. היא רוצה כנראה לקבוע את ההרכבים שידונו בעתירות ולהבטיח מועד קרוב לדיונים בהן. גם מספר השופטים שידונו בכל עתירה ייקבע על ידה. חיות גם רוצה כנראה לשלוט בצווי הביניים שיינתנו, אם יינתנו, לבקשת העותרים. ממש כמו שנהג אהרן ברק בעת שאלפי משפחות גורשו מבתיהן בגוש קטיף ובצפון השומרון. הוא הפך את עצמו לשופט תורן כדי לשלוט בדיונים על מעצרם של מפגינים. הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. חיות לגמרי הולכת בדרכו.
אלה ימים רעים למדינה היהודית. מערכת המשפט הפכה, בעיניי, לשחקן פוליטי. בכיריה, בעבר ובהווה, בראשותו של אהרן ברק, מתגייסים למאבק נגד השינויים הנדרשים כדי להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות. היועץ המשפטי לשעבר - מי שאחראי, למיטב שיפוטי, ישירות לפארסה המשפטית שמתקיימת בבית המשפט המחוזי בירושלים - מזדעק מעת לעת כנגד הדיקטטורה כביכול העומדת לרדת עלינו. אין שמץ של אמת בדבריו. האם החשש מפני מסקנותיה של ועדת הבדיקה הממשלתית, בראשותו של השופט משה דרורי, מהלך עליו אימים? האם הוא נושא באחריות, לכאורה, לשימוש בתוכנות הריגול שהושתלו שלא כדין אצל אזרחים רבים, במיוחד אצל מי שניתן היה להניח שאפשר לשאוב ממנו אינפורמציה מפלילה כנגד בנימין נתניהו?
אבל בראש המחנה המבקש, לדעתי, לשמור לעצמו את מוקד הכוח הנמצא בבית המשפט העליון נמצאת גלי בהרב־מיארה. היועמ”שית אולי יודעת שמינויה נולד בחטא; שמי שעמד מאחורי המינוי המוזר הזה כנראה רצה בה רק מסיבות פוליטיות. כישוריה היו, לפחות, שנויים במחלוקת. עמד על כך הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, יו”ר ועדת האיתור. גדעון סער, אז שר המשפטים, ידע בדיוק מדוע הוא רוצה בה. הוא כנראה ביקש יועמ”ש שלא יפריע לממשלתו לעשות ככל העולה על רוחה.
יש המדברים על עימות או משבר חוקתי. זה לא יקרה. החוק ברור. הצבא ושאר הגופים הביטחוניים כפופים, על פי חוק, למרות הממשלה. לא יכולה להיות התלבטות בעניין הזה. גם אסתר חיות לא תוכל להושיע את חורשי המזימות.