משנפל הפור וצמצום עילת הסבירות אושר בכנסת, אנו ניצבים בפני מצב חדש המצריך חישוב מסלול. על המחאות, הלא אלימות, להימשך ביתר שאת עם נרטיב חדש, קצר וקולע שיהדהד בכל מקום ברחבי הארץ. ההפגנות, שהתחילו בחודשים האחרונים עם הצגת תוכניתו של שר המשפטים יריב לוין, הלכו והתעצמו בגודלן עד מאוד עם חלוף הזמן. הן ייצרו כוח פוליטי וחברתי שאין להתעלם ממנו, והוא מאיים על הממשלה.
זה 30 שבועות ברציפות, בקור ובחום, מפגינים ברחובות אנשים שאכפת להם. זה דבר שישראל לא חוותה בעבר - גם לא במלחמת יום הכיפורים.
בחלוף הזמן נרטיב המחאה של שינוי משטר לבש צורות שונות. הוכנסו נושאים כמו יוקר המחיה, הונפו דגלים שהם לא דגלי הלאום ועוד. אומנם השינויים האלה לא פגעו בעוצמת המחאה, אבל הכניסו תהיות אשר החלישו אותה. ההחלטה של אנשי צבא להפסיק להתנדב - שיחקה לידיו של ראש הממשלה, אשר טען שהוא לא יכול להיכנע לקבוצה זו או אחרת. לפי אחד הסקרים שפורסמו, 57% מהעם לא תומכים בצעדים של הקצינים. כמובן יש כאלה החולקים על קביעה זו.
עכשיו כאמור אנחנו עומדים בפני מציאות חדשה אחרי אישור צמצום עילת הסבירות. להמשיך ולצעוק על דיקטטורה - רק ינציח את הוויכוח בלי פתרון. במצב שאליו הגענו אשמים הרבה אנשים, אבל יש אחד ויחיד שהוא הבעיה העיקרית: ראש הממשלה בנימין נתניהו. המאמץ צריך להיות מושקע אך ורק בו.
ניתן לאמץ את הסיסמה “אירחל” בערבית, שפירושה “לֵך”, והיא התפשטה במצרים והביאה לסילוקו של הנשיא מובארק אחרי 18 יום בלבד. למפגינים בכיכר תחריר היו בעיות בכל תחום כמעט של החיים היומיומיים. אבל הם התמקדו באישיותו של הנשיא מובארק כי הם הפנימו שסילוקו מכס השלטון יביא לשינוי המיוחל. וכך קרה. מילה אחת, זעקה אחת, “אירחל”, הובילה לקריסתה של הפירמידה השולטת.
בואו נלמד מהם. להבדיל כמובן, גם מחאות הבסטיליה והמחאות ברומניה היו מופנות כלפי אדם אחד. סילוקו הביא לשינוי. שערו בנפשכם מאות אלפי מפגינים מניפים אל על את דגלי הלאום וצועקים לעבר ראש הממשלה בקול אחד ובגרון ניחר: אירחל. יש לזה אימפקט עצום שחודר כל שריון אנושי. נתמקד באדם האחד ונראה את הישועה עם סילוקו מהחיים הציבוריים.