שלושים שבועות של רחוב ישראלי רותח. הפגנות ברחבי הארץ. תמיכה חסרת תקדים של הציבור הישראלי. כל זה לא שינה את האמת הקשה והכואבת שבבסיס חוקי ההפיכה המשטרית. זה לא אירוע ישראלי, זה אירוע ליכודי. הקרב הפנים-מפלגתי הזה הוא מאבק על ההובלה של הליכוד, ובמידה רבה הוא מאבק על אופיו ורוחו של כל מחנה הימין. אחרי 30 שנים של בריתות פוליטיות עם החרדים והמתנחלים, עומדת הנהגת הימין מול צומת. האם המנהיגות הבאה תשמר את הברית, יהא המחיר אשר יהיה, או שמא תבחר בדרך חדשה. במילים אחרות, לא בטוח שהצבעה לגוש בבחירות הבאות תגמר בממשלת ימין.

הדימום של הליכוד בסקרים, בעיקר לכחול-לבן, הוא סימפטום של המשבר המנהיגותי. נתניהו, למרות השנים, ולמרות שהפגין שוב ושוב שליטה מרשימה במפלגה, נמנע מבחירת יורש. השנה האחרונה, הייתה מפגן חולשה, שהיה יכול להימנע. כניסתו לאירוע, לאחר העברת חוק הנבצרות, הייתה מאוחרת מדי. נתניהו, שיותר משהוא חושש לשלמות המרקם הישראלי, חושש לשלמות הליכוד, היה צריך לשלם מחיר לכל הצדדים. קונקרטית, מחנה לוין, קיבל הישג. עילת הסבירות מוצגת בתור ניצחון גדול של שר המשפטים. בעבור נתניהו, לא מדובר באיום משטרי, משהו שקל להסביר. בפועל הוא נתן ללוין ותומכיו את מה שחשוב באמת - ג'ובים.

החקיקה שהוגשה מיד לאחר הצעת החוק מבהירה מה מתדלק את ברי הכנסת של התומכים ברפורמה באמת. ח"כ אביחי בוארון, נציג ההתנחלות הקשה, שפרץ לזירה הפוליטית דרך מאבק עמונה, הגיש הצעת חוק פרטית שמטרתה לבטל את הוועדה למינוי בכירים, והכפפתה לגורמים פוליטיים. הח"כ הטרי אושר שקלים הגיש הצעת חוק המאשרת להפוך חברי מרכז לדירקטורים, כנגד המנהל התקין הקיים כיום. שתי הצעות חוק אלו מספרות חלק מהסיפור. כן, יש ממד אידיאולוגי ברצון בהפיכה המשטרית. בין אם זו הצדקה מתנחלית לעשות בארץ כאוות נפשנו, ובין אם זו האמונה שאין משילות בגלל כוחות ליברליים. אפשר אבל לומר גם את האמת הפשוטה. ההפיכה המשטרית מאפשרת לשמר את בסיס התומכים מרוצה. היא גם הפגנת כוח וגם ג'ובים.

בצד השני עומדים חברי כנסת שרואים בעיניים כלות את מחנה לוין חוגג הישגים ומנסים לעשות כל שביכולתם "לתקוע" את ההישג. למען ההגינות, זה גם אידיאולוגי, הרי לא מדובר במתנחלים או שמרנים אנטי-ממסדיים. רחוק מזה. גלנט, דיכטר, ביטן, אדלשטיין, דלל, דנון, אקוניס וגמליאל, שייכים לליכוד הקלאסי. זה שמשלב מתינות, מסורתיות, ביטחוניזם וליברליזם. הם שחקנים חזקים במפלגה, ולא מעוניינים שלוין או תומכיו יאיימו עליהם בפריימריז הבאים או בתחרות על ראשות המפלגה. הטיקט של אחדות העם, של הסכמה רחבה, הוא גם אמירה כנה, וגם איתות לכל אותם בוחרים שברחו לגנץ: הליכוד הוא לא רק אותה חבורה אגרסיבית, בריונית, מתנחלית, רדופה. הוא גם כוחות ליברליים, מתונים. הוא גם כבוד למסורת וכל ישראל אחים. תחזרו הביתה, ותתנו לנו את הקולות שלכם בפריימריז.

אם ינצח מחנה לוין, הברית של העשורים האחרונים תשמר. החרדים והמתנחלים ימשיכו לתת את אמונם בליכוד. כל אחד יקבל את מה שהוא רצה - בית משפט שלא מפריע לגרש פלסטינים מביתם או או חקיקה שתוביל לפטור מגיוס. למרות המחירים הקשים לישראל. אם ינצח המחנה הליברלי-המתון בליכוד, תעבור הברית טלטלה. האפשרות של ממשלת ימין-מרכז תעמוד במרכז השולחן. לא בטוח שהמחיר שדורשת הנהגת הציבור המתנחלי היום, סמוטריץ' ובן גביר, שווה אלקטורלית. לא בטוח שהמחיר שהחרדים דורשים מחזיק מים מול הציבור הליברלי בימין. ההצהרות בימים האחרונים משקפות את הדברים. מי ינצח? נראה שמי שאליו יטה את משקלו ראש המפלגה נתניהו. האחרון הולך בינתיים בין הטיפות. מורשת נתניהו האמיתית תהיה ההחלטה לאן ילך הליכוד. הציבור הישראלי צריך לקוות שנוטה נתניהו אל הצד המתון.

הכותב הוא מייסד-שותף בדרכנו ודמוקרט tv