החוק לצמצום עילת הסבירות הוא לכאורה הישג אדיר לחרדים ולמתנחלים: החוק יאפשר את פיתוח ההתנחלויות ומתן הטבות מופלגות לאברכים, ללא התערבות בג”ץ. ואם ההישג מגיע עם הדובדבן של שמחה לאידם של אותם שמאלנים, אשכנזים ופריבילגים (שגם הם ירגישו סוף סוף את כאב ההתנתקות!) – הרי מה טוב. ייתכן שכך רואים זאת רוב בוחריהם של דרעי וסמוטריץ', זו בוודאי התמונה שהם מנסים לצייר להם. אלא שמחשבה צעד אחד קדימה תחשוף שהעברת חוק הסבירות, וחוקי ה”רפורמה”, היא בניגוד לאינטרסים של המתנחלים ושל החרדים. מדוע?
מתון או קיצוני? מורשת נתניהו האמיתית תהיה ההחלטה לאן ילך הליכוד | דעה
אחרי אישור החוק, המאמץ צריך להיות מושקע בדבר אחד | דעה
המשבר החריף שפרץ בישראל מאז נחשפו תוכניות הממשלה ל”רפורמה” חידד את הגבולות בין השבטים השונים, שלהם ערכים ואינטרסים שונים. עד למשבר, השבטים הצליחו איכשהו לחיות זה עם זה, פחות או יותר בשלום.
הרוב הליברלי, עמוד השדרה של המדינה, שמחזיק את הכלכלה, הצבא, המדע והרפואה, התעצבן כשחשב על זה שהוא מממן אברכים שלא עובדים ולא משרתים בצבא, אבל רוב הזמן הוא לא חשב על זה. גם מי שלא ממש מבין את התוחלת המדינית והביטחונית שבהעמקת ההתנחלות, בימים כתיקונם לא עסק בנושאים אלה. עד לבחירות האחרונות הצליחו מנהיגי החרדים והמתנחלים לקדם את האינטרסים שלהם בזהירות, ובניסיון שלא לעורר יותר מדי אנטגוניזם. אופוריית הניצחון בבחירות גרמה להם לשיכרון כוח, שהוביל להתנהגות כוחנית ודורסנית. לפעמים נדמה שהפגיעה בשבט הליברלי היא מבחינתם לא רק רע הכרחי כדי לקדם את מטרותיהם, אלא מטרה בפני עצמה.
התוצאה שהפתיעה רבים היא התעוררותו הדרמטית של הרוב הליברלי, שהיה עד היום די ישנוני. רבבות אנשים שלא היו מעורבים פוליטית יוצאים שבוע־שבוע, בגשם ובחום, וצועקים “עד כאן”. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
למלחמה שהכריזה הממשלה על הרוב הליברלי יש שתי תוצאות אפשריות. מבחינת החרדים והמתנחלים, אפשרות אחת היא גרועה, והשנייה קטסטרופלית. התוצאה הגרועה היא שהתעוררות הליברלים תביא להפלת הממשלה, ולהקמת ממשלה ליברלית שתרע את תנאיהם לא רק ביחס לתנאים הנוכחיים, אלא גם ביחס לתנאים שלפני הכרזת המלחמה. התוצאה הקטסטרופלית היא שהממשלה הנוכחית תצליח לשרוד, ותנצח במלחמתה בליברלים. ה”רפורמה” תעבור, וישראל תהפוך לדיקטטורה “מלא־מלא”. מי יסכים להמשיך לשרת בצבא כזה? מי יסכים לשלם מסים (בשפה מכובסת קוראים לזה “תכנון מס אגרסיבי”)? מי ישקיע, ומי יקים מפעלים במדינת אפרטהייד? כמה זמן תוכל לשרוד מדינת ישראל במרחב הקשוח שלנו בלי צבא, בלי כלכלה, ובלי הגב של ארצות הברית?
נדמה שדרעי וסמוטריץ' שכחו שבלי מדינה גם אין התנחלויות ואין תלמודי תורה. הם עיוורים מכדי לראות שלא כל מה שמכאיב לליברלים בהכרח מיטיב עם מצביעיהם. הימים שאחרי תשעה באב מהווים הזדמנות טובה, ואולי אחרונה, לחשב מסלול מחדש.
הכותב הוא חוקר קבלת החלטות וראש המחלקה למימון באוניברסיטה העברית