השבוע חברי ועדת חוץ וביטחון נפגשו לישיבה מיוחדת עם שר הביטחון, הרמטכ"ל ובכירי צה"ל. באופן חריג וחד פעמי הישיבה התקיימה בקריה בתל-אביב ולא בכנסת בירושלים. נושא הפגישה היה רמת כשירות צה"ל בעקבות תופעת הסרבנות. כדי להבין עד כמה מובילי המחאה גורמים נזק לביטחון המדינה כדאי לקרוא שוב את נושא הישיבה – רמת כשירות צה"ל בעקבות המחאה.
אם לפני שמונה חודשים מישהו במערכת הפוליטית או הצבאית היה מבקש לקיים ישיבה שזו כותרתה הוא היה מסומן כהוזה. נדמה שמעולם לא התקיים דיון בכשירות צה"ל, מסיבות של סרבנות וכוח אדם מאז הקמת המדינה לפני שבעים וחמש שנים. והיום, לא רק שמדובר בנושא רלוונטי, אלא הוא אחד הנושאים הבוערים ביותר בקרב מפקדי צה"ל ומקבלי ההחלטות.
מבחינתם של מובילי המחאה ברור מי אשם – ממשלת ישראל. למעשה, מובילי המחאה מאשימים את הממשלה בהכל. המצב הכלכלי, הלחות, גלי החום ואפילו תוכניות הטראש בטלוויזיה, הכל בגלל הממשלה. מובילי המחאה חוסמים כבישים ומשבשים את חייהם של מיליוני ישראלים ומי אשם? הממשלה. מובילי המחאה גונבים אנדרטאות ומי אשם? הממשלה. מובילי המחאה קוראים להוצאת כספים מהמדינה, ומי אשם? הממשלה. מובילי המחאה בעד מרי אזרחי, ומי אשם? הממשלה. ומובילי המחאה בעד הסרבנות ומי אשם? כמובן הממשלה. כל מי שעוקב אחרי מובילי המחאה מבין שאין ציפייה מהחבורה המפונקת והפוליטית הזאת. מישהו ראה כתבה אחת בתקשורת המיינסטרים שמותחת ביקורת על מובילי המחאה? מישהו נתקל בתחקיר אודות מובילי המחאה שיקום. משום מה אף אחד לא קם.
מובילי המחאה מזמן הפכו לגורם קיצוני שאיבד כל קשר עם המציאות. מבחינתם אחרי חקיקת חוק צמצום עילת הסבירות מדינת ישראל היא דיקטטורה. העובדה שהם מפגינים בלי סוף כפי שמפגינים רק במדינות דמוקרטיות לא משנה את דעתם אודות 'הדיקטטורה'. העובדה שרוב התקשורת בישראל תוקפת את הממשלה בחמת זעם, אגב בניגוד לדיקטטורות שם התקשורת היא חלק מהשלטון, גם זה לא מפריע להם. העובדה שלמרות הפרות הסדר ופגיעה בשלום הציבורי בידי קומץ מפגינים שלא מטופלים על ידי מערכת אכיפת החוק, אבל מבחינתם הם בדיקטטורה. קל יותר להתווכח עם הרוח מאשר עם אותה קבוצה קטנה של אנשים ששכנעו את עצמם שהם חיים בדיקטטורה, ושאף אחד לא יפריע להם עם עובדות ומציאות.
חשוב להדגיש שמדובר בפרומיל קטנטן מאזרחי ישראל שמארגנים את המחאות. רוב מוחלט של המפגינים הם אנשים טובים שנשבו בקמפיין מתוחכם, יקר ושקרי. זאת הסיבה, שמובילי המחאה כבר לא מתעניינים במספר המשתתפים במחמאות. הם יודעים טוב מכולם ש'המספרים הגדולים' של ההפגנות כבר לא כאלה גדולים. ולמה? כי רוב ממשתפי ההפגנות בעבר הבינו שלא דמוקרטיה מעניינת אותם אלא פוליטיקה קטנה וקטנונית.
מובילי המחאה הבינו, אחרי שרוב המפגנים נטשו אותם לנפשם, שאין צורך בהמוני בית ישראל שישפיעו על מקבלי ההחלטות באמצעות הפגנות ומחאות. מבחינתם השיטה השתנתה. הם כרגע פועלים להפעיל לחץ, יש יאמרו סחיטה באיומים, באמצעות סרבנות 'המונית' שתפגע בכשירות צה"ל. אותה קבוצה מיליטנטית, קיצונית, קנאית וקטנה שדוחפת ומעודדת בכל הכוח את תופעת הסרבנות, מורכבת מגנרלים מזדקנים ולשעברים שהחליטו 'אחריהם המבול'. לא דמוקרטיה מעניינת אותם ולא שלטון החוק. רק רצון אחד ויחיד הוא שמוביל אותם – הפלת נתניהו וממשלת הימין. הם יכולים להכחיש ולהסביר, בסוף בסוף זאת הסיבה. זהו היעד ומבחינתם המטרה מקדשת את כל האמצעים.
רק אתמול נכדתו של שמעון פרס, אישה אלמונית בשם מיקה אלמוג, הוציאה סרטון באנגלית שבו היא פונה לנשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ומבקשת, למעשה מתחננת, שלא יזמין את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לפגישה בבית הלבן. אז נכון שהמשקל הסגולי של גברת אלמוג הוא כלום ושום דבר, למרות ש'ידיד' המשפחה, עיתונאי 'ניו יורק טיימס', תומס פרידמן, קידם את הסרטון והמליץ עליו בחום, ובכל זאת מדובר במהלך שמטרתו פגיעה באינטרסים של מדינת ישראל. וזו, גבירותיי ורבותיי, אחד הדברים החמורים ביותר ש'כוח קפלן' עולל למדינה ולחברה הישראלית.
המטרה מקדשת את כל האמצעים. הכל מותר בשם האידיאולוגיה שבה הם מחזיקים. אין פרות קדושות. הכל מותר והכל מופקר. זו גם הסיבה ששבוע אחרי שבוע מובילי המחאה, 'כוח קפלן' ועוד כל מיני ארגונים קיקיוניים מקצינים את התבטאויותיהם. שבוע אחרי שבוע מתחרים כל מיני גנרלים מתוסכלים בדימוס רוצים ליטוף וקצת חשיפה לאור הזרקורים.
האחרון ברשימה הוא עמי איילון, שיחד עם עו"ד גלעד שר והיזם אורני פטרושקה, פרסם טור מיוחד באתר חדשות פוליטי בוושינגטון בשם The Hill’ ובו קראו לנשיא ביידן להתערב כדי למנוע מישראל מלהפוך לדרום-אפריקה. עזבו את השקרים, תניחו רגע לדמגוגיה ולבורות ההיסטורית, העובדה שאלוף בצה"ל ששימש גם כראש שב"כ, ואף כיהן תקופה קצרה כשר לשעבר, מתחבר למנהל לשכתו של אהוד ברק וביחד מוציאם פמפלט שדרכו הם מוציאים את דיבת ישראל רעה, רק כי דעתם שונה מזו של הממשלה.
מהלך זה, בדומה לאילמות הקשה בהפגנות, היא הפרצוף האמיתי של מובילי המחאה. מלחמה טוטאלית שלהם במדינת ישראל, לא בממשלת ישראל, אלא במדינת ישראל. בכלכלתה. בצבאה, באוכלוסייתה. ולמה? כי דעתם שונה מדעתה של הממשלה ומעמדתם של רוב אזרחי ישראל.
ימים שלחורים עוברים על מדינת ישראל. ימים של ניפוץ כללי המשחק בידי הצד שהפסיד בבחירות. פעם הוויכוח הנוקב בחברה הישראלית נשאר וויכוח בתוך המשפחה. היום, בגלל שינאה, קינאה, הפקרות והתנערות מערכים הציונים, החליטו כל מיני לשעברים שהפסידו בבחירות ושהבינו שסיכוייהם לחזור לשלטון הולכים ומתמעטים, כי הדרך להכנעת הריבון והעם היא באמצעות לחץ חיצוני. על מזבח הטירלול הם מוכנים להקריב הכל, כולל את ביטחון המדינה וכשירותו של צה"ל. אין מילים.
הכותב הינו הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו לשעבר