אחד הפרקים המרתקים ביותר במקרא הוא סיפורו של דוד המלך, עלייתו לגדולה מהיותו נער רועים ועד להעברת המלכות לשלמה, בנו. הכל כפי שמפורט בספרים שמואל א' ושמואל ב'. בתוך סיפור מרתק זה, שהסעיר את הדמיון של רבים במשך אלפי שנים, מופיעה דמותו של יואב בן צרויה. הוא היה קרוב משפחה של דוד המלך, ואדם מאוד חזק, שר צבאו, שידע גם להוכיח את דוד כאשר ראה שהמלך עומד לעשות שגיאה. אופיו זה ומעמדו של יואב בן צרויה באים לביטוי הדרמטי החזק ביותר לאחר סיומו של מרד אבשלום. המלחמה ניטשה בין תומכי אבשלום לתומכי דוד בארץ הגלעד ביער במחניים. במהלך קרב זה נהרג אבשלום המורד בידי יואב בן צרויה ונושאי כליו.
לאחר ששמע דוד המלך על הרג בנו, הוא התאבל מרה על מותו של אבשלום בנו אף שאסר על המלך מלחמה ואפילו התכוון להרוג את אביו. העם, שניצח במלחמה, שמע על צערו של דוד. "וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, לָבוֹא הָעִיר: כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב, הָעָם הַנִּכְלָמִים-בְּנוּסָם, בַּמִּלְחָמָה". ואז יואב נכנס אל חדר המלך כאשר הוא עדיין בוכה על בנו אבשלום ואומר לו ללא היסוס: "הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם" ומוסיף, "וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ: כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה" (שמואל ב', פרק יט').
ואני שואל היום: איפה הוא יואב בן צרויה של בנימין נתניהו? האם זה אולי יואב גלנט? איפה בתוך תנועת הליכוד או מחוצה לה אותו איש נאמן שיאמר לראש הממשלה נתניהו כי אם אין הוא חדל מקידום המהפכה המשפטית או המשטרית, תהיה זו הרעה הגדולה ביותר אשר תיפול עליו במשך כל חייו הפוליטיים? היא תמחק כל הישג שאפשר יהיה לזקוף לזכותו עד היום.
ואין צורך לעסוק בתכניה של הרפורמה, כפי שהוצגה בינואר על ידי שר המשפטים. החשוב ביותר הוא תוצאות קידומה של רפורמה זו: הקרע הברור, השסע, הפילוג והקיטוב שהובערו כיום בתוך החברה בישראל. ראש הממשלה מתראיין בערוצים שונים של המדיה הזרה. באחד מהם הוא אמר: "אני חושב שזה מצער שיש חיילי מילואים בתוך הוויכוח הפוליטי, ולכן היה חשוב להעביר את החקיקה – כדי להראות שהממשלה לא נכנעת ללחץ של אנשי מילואים או גנרלים לשעבר".
עם כל הכבוד, הלחץ לא בא רק מאנשי מילואים או מגנרלים לשעבר. הוא בא משכבות רחבות בעם, ואנשי המילואים הם עדיין חלק לא נפרד מהחברה האזרחית בישראל. להעביר רפורמה כדי להראות שלא נכנעים להם זה בוודאי מניע שאינו במקומו. לא מקדמים רפורמה דווקא כדי להוכיח. מקדמים רפורמה תוך התחשבות בסכנות האמת ובנזקים שהיא גורמת לחברה בישראל. וכן, היא קורעת את החברה לשניים ועלולה להמשיך ולהגדיל את הלהבות ואת הקיטוב.
על שום כך אני סבור שאין כיום מקום לקידום הרפורמה אפילו בהסכמה. קודם כל על שום שאין שום דחיפות מיוחדת לקידום הרפורמה, וגם על שום שכך לא עושים רפורמה. כולנו זקוקים להפוגת אמת. בתקופת כהונתי כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת ה־12, ובמיוחד ממרץ 1990, לאחר ששמעון פרס ז"ל הפיל את ממשלת האחדות, העברנו רפורמה מרחיבה בשיטת המשטר בישראל. גם כבוד האדם וחירותו, גם חופש העיסוק, גם חוק יסוד הממשלה, גם בחירה ישירה של ראש הממשלה, גם העלאת אחוז החסימה, גם חוק המפלגות וגם צמצום גדול של תופעת המעילה באמון של חברי כנסת בסיעתם (כלנתריזם). זה לא נעשה בצורה לעומתית על ידי מפלגה אחת מול מפלגות אחרות או קואליציה נגד אופוזיציה. זה נעשה בשיתוף מלא של כל סיעות הבית. גם שמאל וגם חרדים.
אנו מצויים היום בצומת היסטורי בתולדות מדינת ישראל. כשנשקיף על תקופה זו במרחק של 20 שנה מהיום, רק אז ניטיב להבין את מלוא עוצמתה והשפעתה הגורלית על עתיד המדינה. צריך לדומם כיום כליל את קידומה של הרפורמה המשפטית והמשטרית. חקיקה רק בהסכמה תניב האשמות הדדיות ותגביר את המתח. כדאי מאוד שכולנו ניקח חופשת קיץ אמיתית לתקופה של שנתיים וקצת נתעמק בהיסטוריה שממנה ניתן לשאוב קצת יותר הבנה על המתרחש היום. שני הספרים שעליהם אני ממליץ הם: "מצעד האיוולת" של ברברה ו. טוכמן ו"מצעד האיוולת של העם היהודי" של אמוץ עשהאל. לאחר קריאת שני ספרים אלה, יקל עלינו להבין עד כמה מסוכנים לעתידה של המדינה התהליכים החקיקתיים המקודמים היום בישראל.