את אשר יגורתי מפניו, כולנו מקבלים עכשיו ישר לפרצוף. הכאוס שאסתר חיות יוצרת כאן, למיטב התרשמותי, לא יפסח על איש. החלטתה ללבות את אש המחלוקת, בעיניי, היא ברורה ומיידית. הקביעה שכל שופטי בית המשפט העליון ידונו בעתירה לביטול התיקון בחוק יסוד: השפיטה כמוה כהכרזת מלחמה, לדעתי, על המערכת הנבחרת; ואת השלכותיה אין דרך לשער.
העובדה שהשופטים מתבקשים לדון בעתירה שנוגעת לעצם סמכויותיהם לא מפריעה לחיות. כחודש לפני פרישתה מכס המשפט היא מבקשת, כך אני מתרשם, להשאיר מאחוריה מורשת; גם אם זו תהיה, בהכרח, שנויה במחלוקת לדורות. אין דרך אחרת לפרש, לטעמי, את התנהגותה. את דעתה על הרפורמה הנדרשת במערכת המשפט, על כל זרועותיה, היא הרי לא הסתירה. היא טרחה להכריז על עמדתה בכל הזדמנות. אין ניגוד עניינים מובהק יותר. אינני מכיר שיטת משפט שבה שופט מודיע מראש כיצד הוא יפסוק בדיון שטרם התקיים.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
את החוצפה שבמעשה אין אפילו דרך לתאר. חיות יודעת שעצם הדיון עלול חלילה להבעיר את הרחובות. שלא לדבר על מה שיקרה כאן לאחר שהשופטים יכריעו בסוגיה שהונחה לפתחם. במקום להגיד לעותרים שאין זה מסמכותו של בית המשפט העליון לדון בתוקפו של חוק יסוד, שהוא חלק מחוקתה העתידית של מדינת ישראל, כפי שקבעה הכנסת בעת שהיא התכנסה לראשונה ב־1949, חיות מקימה את מה שאני קורא לו “פלנגה משפטית”. אין דרך אחרת, למיטב הכרתי, להגדיר פורום של 15 שופטים.
מה גם שכל זה מגיע לאחר שתשעה שופטים, בראשותה של חיות, החליטו, פה אחד, “לתקן” את מה שנקרא “חוק טבריה” ולקבוע, בניגוד לעמדת המחוקק, שהחוק יחול רק מהבחירות הבאות לרשויות המקומיות. לבקשתה של חיות, הדיון שודר לציבור בזמן אמת, כך שאני חשתי שמדובר במשחק מכור. השופטים לא ממש התלהבו מטיעוני המשיבים לעתירות. רק לפרקים מישהו מהם העיר הערה שחשפה לתפיסתי שדעתו התגבשה עוד לפני שמישהו פצח את פיו בדיון. כוונתו של המחוקק הרי מעולם לא ממש נחשבה בעיני השופטים כמחייבת אותם עצמם.
אם זוכרים שרק לאחרונה פסל בית המשפט העליון חוק אחר, זה שביקש לעודד עובדים זרים לחזור לארצותיהם בתום העסקתם כאן, אין בלבי עוד ספק שיש מי שרוצה ללבות את הלהבות; לשרוף את האסמים. ועוד לא אמרתי כלום על העתירות הדורשות למחוק את התיקון בחוק יסוד: הממשלה המתייחס לנבצרות ראש ממשלה, ולהוציא את ראש הממשלה המכהן לנבצרות.
הטירוף במקרה הזה הוא, להרגשתי, פשוט חולני. יש מי שסובר, כנראה, שאת מה שהחליטו מיליוני אזרחים בקלפי, ניתן להשליך לפח האשפה. אין דבר כזה בשום מקום בעולם. עצם העובדה שדיונים מהסוג הזה בכלל מתקיימים מעמיד בספק, בעיניי, את כשירותם האינטלקטואלית של השופטים.