הפרסומאי שמכר כביכול לארגוני ההפגנות את הרעיון להשתמש רק במילה אחת – "דמוקרטיה" – כסיסמת הקרב נגד הימין הלאומי – ראוי לקבל פרס לסיסמת התעמולה הקצרה והיעילה ביותר. שום הסברים ארוכים בגנות הניסיון לשפר את מערכת השיפוט לא היו כנראה תופסים את דמיון ההמון כמו "דמוקרטיה" בצד "הטובים" כביכול וה"דיקטטורה" בצד "הרעים", דהיינו בצדה של הממשלה שנבחרה בחוק בבחירות הוגנות לחלוטין, שאיש אינו מעלה טענה בדבר חוקיותן המוחלטת.
נוכח ההצלחה האדירה שנחל אמצעי תעמולה פשוט כזה בציבור הישראלי – אתה עומד נדהם ונפעם הכיצד אנשים רבים כל כך נענו מהר כל כך לסיסמה בנאלית ושקרית לחלוטין. אין בישראל שום דיקטטורה – מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה כי העם היהודי אינו כשיר לכך, וצורת שלטון כזאת לא מוכרת לו ואינה מקובלת עליו. היסטורית, גם בימי המלכים שלנו, כוחם נבלם על ידי מי שקראו לעצמם "נביאים". ואם תאמרו שהרבנים היו מעין דיקטטורים – גם זה אינו נכון כי כנגדם קמו תמיד יהודים חילונים כמו שפינוזה בדורו.
אם מישהו יעלה בהקשר זה את דמותו של דוד בן־גוריון, מייסד המדינה, הרי שהוא היה בעל הסמכות העליונה בדור תש"ח, ולולא אישיותו, קרוב לוודאי שהמדינה לא הייתה קמה. דיקטטור הוא לא היה. כמוהו כווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלנו רוזוולט שנים אחדות לפניו. הוא התקבל בכל הציבור היהודי כ"אחד בדורו", אך לחיוב, ולא לשלילה. הוא היה דמוקרט אמיתי, אך הוא לא ייסד "דמוקרטיה עממית" בנוסח מדינות מזרח אירופה עם תום מלחמת העולם השנייה.
אכן אנחנו חיים בדמוקרטיה אמיתית, והרפורמה המזערית של נתניהו ולוין בוודאי שלא תפגע בסדרי השלטון – אלא תחזק את הכנסת כמוסד מחוקק ואת הממשלה כמוסד מבצע. אלה הם מוסדות שלטון נבחרים שנבחרו כדי לשלוט, ולא כדי למלא פקודות של בית המשפט העליון שחבריו אינם נבחרים, אלא ממונים לשפיטה בלבד בין צדדים מסוכסכים, ולא בתור רשות עליונה השליטה על המוסדות הנבחרים על ידי העם. דווקא אלה הצועקים "דמוקרטיה" – הם היו הראשונים שהיו חייבים להזדהות עם הרצון לתקן את העוולות של השיטה הקיימת המאפשרת לבג"ץ לבטל החלטות מדיניות מבלי שקיבל סמכות לכך בחוק המפורש.
בתור דוגמה יפה מהספרות לסיטואציה שלנו כיום, אביא קטע מהרומן ההיסטורי הנפלא "קלודיוס האל" של הסופר הבריטי רוברט גרייבס, המספר על נכדו הקטן של הורדוס, מלך יהודה, בתקופת האימפריה הרומית. הילד גדל עוד מגיל 4 ברומי, ושם מלמד אותו הפילוסוף אתינודורוס. כשהוא שואל על מוצאו, והנער עונה לו שהוא מגיע מארץ יהודה, עונה לו המורה: "הה, זכור נא כי העם היהודי מוכר בקנאות למידות הטובות יותר מכל עם אחר בעולם; אם תציג את עצמך כבעל מידות טובות – הם ילכו אחריך כאיש אחד".
לימים ילד זה יהיה המלך אגריפס הראשון עד שממלכתו נחרבה בשנת 70 לספירה במלחמה נגד הרומאים. ללמדך שבכל מקרה כאשר יש אויבים מבחוץ, יש לשמור על לכידות ולא להילחם מלחמות סרק פנימיות כאילו מה שחשוב הוא הפירוש המעוות של חסידי "הדמוקרטיה העממית" העומדים בראש ההפגנות.