בדף הראשון של "הניו יורק טיימס" הופיעה בימים האחרונים כותרת: "ענקית האנרגיה רואה בישראל את השער לאירופה". במאמר מסופר שחברת הדלק האמריקאית "שברון" סבורה שניתן להפוך את ישראל, יחד עם מצרים וקפריסין, ל"אחד ממרכזי האנרגיה הראשיים הנותרים בעולם", וש"שברון" גם בודקת אפשרות להקים בישראל מתקן להנזלת גז טבעי.
משה רדמן: "ראש הממשלה כבר ויתר על ההייטק"
פרשן מעריב מעריך: האם הרפורמה המשפטית תוביל למשבר כלכלי?
הידיעה אומנם לא זכתה לכותרות בתקשורת הישראלית, אך כמה ימים אחר כך, גם חברת "אמזון" הודיעה שתשקיע עד שנת 2037 7.2 מיליארד דולר בהקמת מרכזי מידע בישראל, ועוד לפני כן נודע על תוכנית להשקעת ענק של חברת "אינטל" העולמית.
מה קורה כאן? כל הגורמים המתוחכמים האלה לא קראו את הנבואות השחורות בתקשורת הישראלית ובאותו "ניו יורק טיימס" עצמו על העתיד הקודר של הכלכלה הישראלית ושל ישראל בכלל? אך הנה באה חברת דירוג האשראי פיץ' ואכן מורידה את הדירוג. לא של ישראל, אלא של ארצות הברית. אף שזה עורר פה ושם תגובות אירוניות בישראל, הן לא היו במקום; כפי שהיה בסיפור על לוי אשכול המנוח ששמע שיש בצורת, אך נשם לרווחה כשנאמר לו שהבצורת הייתה בנגב ולא באמריקה - משבר כלכלי אצלה יערער את היציבות הכלכלית של כל העולם ואת זו של ישראל אולי במיוחד.
את דירוג האשראי של ישראל לא פיץ' ולא חברות הדירוג האחרות הורידו בינתיים, אך גם אם זה יקרה, כפי שאמר הכלכלן והעיתונאי סבר פלוצקר בזמנו, זה לא כל כך חשוב, שכן הנתונים האמיתיים של הכלכלה הישראלית אומרים אחרת. הורדת הדירוג של פיץ' גם לגבי ארצות הברית מתבססת פחות על נתונים כלכליים שוטפים, שברובם הם חיוביים, ויותר על המסקנה ש"בארצות הברית יש הידרדרות מתמשכת במשילות". היש קווים מקבילים עם ישראל? התשובה היא כן ולא.
בצד החיובי, והוא הקובע, יולי היה החודש הטוב ביותר בבורסה התל־אביבית, מדד ת"א 35, שהוא המוביל, רשם עלייה של 7%, משקיעים פרטיים, כולל בהייטק, וחלק מהמוסדיים הגדילו את השקעותיהם, השקל התייצב, האינפלציה ירדה — קרוב מאוד ליעד הרצוי, ובנק ישראל עדכן כלפי מעלה את התחזית של צמיחת המשק מ־2.5% ל־3%. זאת בהשוואה, למשל, לגרמניה ואיטליה שבהן הצמיחה הייתה שלילית. הבנק גם קובע שהפעילות במשק מוסיפה להיות איתנה. זו גם דעתה של המחלקה הבינלאומית של "בנק אוף אמריקה", אחד מגדולי הבנקים להשקעות בעולם, שהביעה אמון מלא בכלכלת ישראל.
יש דעות אחרות, מסויגות ואף שליליות, לאו דווקא לגבי המצב הריאלי הנוכחי אלא יותר מבחינת התחזיות לעתיד. בצד ההשלכות האפשריות של הבעיות במשק העולמי, הדעות הללו גם מושפעות מהאנדרלמוסיה הפוליטית בישראל שעלולה להשפיע גם על גובה הריבית, וחלק מהאינדיקטורים במשק מצביעים אפילו על התמתנות אפשרית. תחזית ברוח זו פרסם גם סיטי בנק האמריקאי.
ברור ששוקי ההון רואים סכנה בהפגנות הבלתי מרוסנות כמו גם בתיקון עילת הסבירות למשל, אך תחזיות אינן מדע מדויק והן דומות לפעמים לצפייה בכדור בדולח. גם התחזיות של קרן המטבע הבינלאומית ואפילו של נגיד הבנק הפדרלי בארצות הברית נראות לפעמים יותר כשבשבת המסתובבת ברוח מאשר כברומטר יציב. אך תחזיות עלולות להיות נבואות שמגשימות את עצמן וליצור אווירה שמוליכה לעובדות, והאווירה בישראל איננה חיובית, בלשון המעטה.
ואכן קשה שזה יהיה אחרת כשיש גורמים שקוראים לציבור לא לשלם מסים כדי לגרום למדינה לפשוט את הרגל או כשאנשי עסקים מכתירים עצמם ראשי פורום כלכלי מדומיין וקוראים להשבית את המשק או כשטייסים מסרבים להתאמן ואחרים מודיעים שלא יתייצבו לשירות מילואים ותורמים בכך לערעור תדמיתה הביטחונית החסונה של ישראל, או כשעסקנים בהסתדרות הרפואית מכריזים על שביתה, וכמה רופאים הודיעו שיהגרו לארצות הברית. אפשר רק לשאול במה חטא אליעזר קפלן המנוח, שר האוצר הראשון של ישראל, שנלחם בעוז ובאמונה אך בידיים ריקות לביסוס כלכלת המדינה החדשה - שמקום הכינוס להפגנות השבועיות ולעתים היומיות הוא דווקא ברחוב שנקרא על שמו?
ברם, גם לקואליציה יש חלק במהומה. כפי שאמר האיש החכם נתן שרנסקי, הרי כבר שנים ידוע שמשהו רקוב בארץ דנמרק וכי חלקים רבים במערכת המשפטית של ישראל זקוקים לרפורמה יסודית. אז מדוע הממשלה, שארבע שנים לפניה, אצה כשור מועד לבצע את כל השינויים, שרבים מהם אכן נחוצים כדי להשוות את המערכת המשפטית והשלטונית בישראל, לרבות בעניין הפרדת הסמכויות, למה שנהוג ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם — בבליץ חקיקתי חפוז ובלתי פופולרי? במדינות שממשלותיהן נקלעות לקשיים בקידום מטרותיהן העיקריות מתבצעים לפעמים חילופי תיקים. גם צ'רצ'יל עשה זאת במלחמה. אולי זה מה שצריך לעשות עכשיו גם ראש הממשלה נתניהו?