"כשאתה רואה שוטר ברחוב, תעבור לצד השני". את המשפט הזה אמרה לי אמי כשנסענו בשנות ה־90 לבקר בארגנטינה את משפחתנו שנשארה שם אחרי שעשינו עלייה ארצה.
המשפט הזה ליווה אותי שנים, ותמיד נשמע לי מעט מצחיק, אולי אפילו קצת מגוחך. מין הגזמה כזו. למה שאני אעבור לצד השני? מה כבר השוטר – איש שלטון החוק - יכול לעולל לי? ונניח שהייתה פעם בעיה עם המשטרה בארגנטינה. למה כמעט 20 שנה אחרי נפילת הדיקטטורה יבחר שוטר להרע דווקא לנו? הרי המדינה כיום חופשית ודמוקרטית.
מה שנראה היה אז כהגזמה, מקבל היום משמעות כמעט מבעיתה. אותה המשמעות היא שדוחפת רבים, אני ביניהם, לא לזלזל לרגע בכוונות הימין המשיחי ושותפיו חובבי העבריינות בממשלת ישראל. שהרי המשפט הזה קיפל בתוכו שתי תובנות קשות לעיכול: הראשונה היא שהמשטרה בדיקטטורה הופכת להיות כלי שרת אלים של שלטון אוטוריטרי. השנייה היא שגם אחרי נפילתו של שלטון כזה, היכולת של מדינה להתאושש ולשוב להיות מדינת חוק כמעט אינה קיימת. ואכן גם היום, 40 שנה אחרי שהדיקטטורה בארגנטינה הוחלפה במשטר דמוקרטי חופשי לכאורה, המשטרה במדינה חשודה קבועה בשחיתות.
במדינה שבה יש דמוקרטיה רק לכאורה, שכאילו התאוששה מהדיקטטורה הרצחנית של "החונטה", סגנית הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר, שכיהנה בעבר כנשיאה, הורשעה בעבירות שחיתות ונידונה לשש שנות מאסר, המשטרה חלשה במקרה הטוב ועבריינית במקרה הרע, והכלכלה, טוב, נו. על זה הרי לא צריך להוסיף. שהרי ארגנטינה הפכה שלא בטובתה לשם נרדף למשברים כלכליים כרוניים.
האם זו המדינה שמייעד לנו הימין הלא דמוקרטי? זו הסיבה שבגינה רבים מאיתנו יוצאים ויוצאות בכל שבת להפגין, בכיכר העיר, בצומת הקרוב לביתם ובכל נקודה שבה אפשר. וזו הסיבה שבגללה רבים מאיתנו חוששים מהרגע הזה שבו המשטרה תבין שהותרו כל הרסנים. אז, כשזה יקרה, המכת"זית הקבועה של צומת כרכור תהיה משחק ילדים. לא מאמינים? תשאלו את מי שעלו לארץ מארגנטינה.
הכותב הוא ממארגני המחאה בצומת כרכור במוצאי שבת זה 31 שבועות ברציפות